העיתונאי והסופר טוביה טננבום מציג את תפיסת עולמו המקצועית ואת רשמיו הבלתי אמצעיים מהמפגש עם נוער הגבעות. טננבום מדגיש כי תפקידו של העיתונאי אינו להטיף מוסר או להכתיב לציבור מה לחשוב, משימות שאותן הוא מותיר לאנשי דת, אלא לצאת לשטח, לחיות בקרב האנשים ולדווח את האמת כפי שהיא משתקפת לנגד עיניו. מתוך גישה זו, הוא מספר על התקופה הממושכת שבילה עם הצעירים המכונים “נוער הגבעות”, ומצייר דיוקן השונה מהתדמית המקובלת בתקשורת. הוא מתאר אותם כצעירים אידיאולוגים בצורה יוצאת דופן, המוכנים להקריב את נוחותם האישית ולגור בתנאים דלים ביותר, תחת איום ביטחוני מתמיד, מתוך אמונה עמוקה בצדקת דרכם.
טננבום מבהיר כי המונח “נוער הגבעות” הוא סיסמה שגורה אך מטעה, שכן לא מדובר בארגון ממוסד עם משרדים או כתובת רשמית, אלא בקבוצה מגוונת של צעירים. לפי התרשמותו, רובם המכריע הם אנשים טובים וערכיים, אם כי הוא אינו מהסס לציין שגם בקרבם קיימים חריגים, כפי שקורה בכל חברה אנושית נורמלית שאינה מורכבת ממלאכים. בכך הוא קורא למבט אנושי ומורכב יותר על הקבוצה, המבוסס על היכרות קרובה ולא על דעות קדומות.
