סמדר הילה שמואלי מותחת ביקורת חריפה על התנהלות מערכת הביטחון והמשפט בישראל סביב אירועי ה-7 באוקטובר ופרשת שדה תימן. במוקד הדיון עומדת דמותו של דוד זיני, ולצידו טענות קשות על “טיוח מטורף” ותלות הדדית בעייתית בין היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, לבין הפרקליטה הצבאית הראשית, יפעת תומר ירושלמי. שמואלי טוענת כי זיני ניצב בפני מבחן משמעותי בחקירת הפצ”רית, וכי עליו היה לקחת את המושכות לידיו ברגע שזיהה תרמית לכאורה כלפי הממשלה ובג”ץ, במקום לאפשר לחקירה לעבור לידי היועמ”שית.
לדבריה, המערכת המוסדית פועלת בשיטות של השתקה והפעלת לחץ, כאשר היא קושרת בין מעצרו של אחיו של זיני לבין ניסיון “להחזיק אותו בגרון” ולמנוע את חשיפתם של סודות מטרידים לציבור. שמואלי מתארת את הארגון ככזה שבו הדמוקרטיה אינה דורכת, וטוענת כי ישנו ריקבון עמוק שמונע שמירה אמיתית על ביטחון המדינה. היא קוראת לזיני לא להירתע ולחקור לעומק גם את קודמו בתפקיד, רונן בר, שלדבריה נושא באחריות כבדה למחדל ה-7 באוקטובר.
אחת הטענות המרכזיות בכתבה נוגעת ל-800 טלפונים של מחבלי נוחבה שנגנבו לכאורה לפני כניסתו של זיני לתפקיד. שמואלי מעלה תהייה קשה: אם יימצא כי בטלפונים אלו היו מותקנים כרטיסי סים ישראליים, הרי שהייתה לשב”כ אינדיקציה מפורשת למתקפה קרובה, “כתובת אש” שכולם ראו רק בדיעבד. היא מסכמת בקריאה לממשלה ולזיני לזרז את חקירת המחדלים, לגדור אותם בזמן ולהגיע למסקנות ברורות, תוך הדגשה כי לא ייתכן שמי שנתפס כגיבור ישראל יסתובב עם תיק חקירה פתוח בעוד שאלות קשות על תפקוד ראשי המערכת נותרות ללא מענה קוהרנטי.
