פורס פרופ’ אייל זיסר מציג תמונת מצב מורכבת של יחסי הכוחות בין ארצות הברית לציר השיעי בהובלת איראן. זיסר מותח ביקורת חריפה על האופן שבו התקשורת נוטה להעצים כל פעולה צבאית אמריקאית, בעוד שבפועל מדובר לטענתו בתגובות “כירורגיות” ומוגבלות שנועדו בעיקר לצאת ידי חובה. הוא מסביר כי התקיפות הללו הן המשך של דפוס פעולה מוכר שאינו יוצר שינוי במשוואת ההרתעה, שכן האיראנים מבינים היטב כי הממשל האמריקאי אינו מעוניין בהסלמה אזורית רחבה.
מרכז הטיעון של זיסר נוגע לפער שבין הרטוריקה האמריקאית לבין הרצון המובהק של הממשל בוושינגטון לצמצם את המעורבות הצבאית במזרח התיכון. הוא מציין כי השאיפה האמריקאית לסיים את ה”מלחמות האינסופיות” ולחתור להסכמים בכל מחיר משדרת לצד השני מסר של עייפות וחוסר נחישות. לדבריו, בעולם הערבי ובאיראן מזהים את ה”גמגום” האמריקאי, כאשר האיומים של הבית הלבן נתפסים כריקים מתוכן ברגע שהם אינם מגובים במדיניות צבאית אגרסיבית ומתמשכת.
בסיכומו של דבר, זיסר טוען כי המדיניות האמריקאית הנוכחית, שמעדיפה יציאה מהירה ומינימום חיכוך, מחלישה את בעלות בריתה של ארצות הברית באזור ומעודדת את איראן ושלוחותיה להמשיך ולאתגר את הסדר הקיים. הוא מדגיש כי ללא שינוי מהותי בגישה, כזה שיכלול מוכנות אמיתית לעימות ישיר או סנקציות כואבות משמעותית, האיראנים ימשיכו לנצל את חוסר ההחלטיות המערבי כדי לבסס את אחיזתם במרחב, תוך שהם מתעלמים מהכותרות הדרמטיות שמייצרת התקשורת המערבית.
