סא”ל במיל’ מוריס הירש משרטט תרחיש אימה ביטחוני המבוסס על לקחי השבעה באוקטובר, תוך הצבעה על סכנה קיומית המאיימת על מרכז המדינה. הירש מדגיש כי ההכרה הבינלאומית הגוברת במדינה פלסטינית בעקבות הטבח מהווה “פרס לטרור”, המעודד את הצד הפלסטיני להבין שרצח יהודים מתורגם להישגים מדיניים משמעותיים.

במרכז הניתוח שלו עומד “מאמר 22 הקילומטרים”, מספר המייצג את המרחק המקסימלי אליו הגיעו מחבלי חמאס בתוך ישראל (העיר אופקים) במהלך מתקפת הפתע מעזה. הירש מזהיר כי ביהודה ושומרון קיים “צבא טרור” של הרשות הפלסטינית המונה כ-70,000 איש – פי עשרה ויותר מהכוח שחדר מעזה בשבעה באוקטובר. לדבריו, גדר הביטחון בקו התפר אינה מהווה מכשול ממשי עבור כוח בסדר גודל כזה, שכן היא פרוצה בחלקה הגדול ובנויה ברובה מגדר תיל פשוטה.

הירש מתאר תרחיש שבו אלפי מחבלים חמושים, המצוידים גם ברכבים משוריינים, פורצים בו-זמנית ממרחב ג’נין וטול-כרם לעבר ערי המרכז והצפון. הוא מציין כי המרחק מקו התפר ועד לחוף הים באזור נתניה הוא 14 קילומטרים בלבד, מה שמאפשר לכוח פולש לחתוך את מדינת ישראל לשניים תוך זמן קצר מאוד. בניגוד ללחימה בתוך יו”ש, שם צה”ל פרוס בכוחות גדולים, בדרכם של הפולשים לעבר ערי החוף כמו עפולה או נתניה אין מחנות צבאיים משמעותיים שיכולים לבלום את ההתפרצות באופן מיידי.

הסכנה המיידית, לפי הירש, היא השתלטות על עורקי תחבורה ראשיים כמו כביש 6. חסימת הכביש וביצוע טבח בנוסעים בשעות העומס עלולים להפוך את אירועי ה-223 (ציר הדמים בעוטף) ל”אירוע קטן וגמדי” לעומת הקטסטרופה המתוכננת בלב הארץ. הירש חותם בקריאה לנקיטת פעולות התקפיות ואקטיביות כבר עכשיו, כדי לסכל את האיום הנשקף מ”צבא הטרור” של הרשות הפלסטינית לפני שיתממש התרחיש שמבחינתו כבר נמצא ממש מעבר לפינה.