בעולם הפוליטי הישראלי, שבו המומנטום הוא שם המשחק, נדמה כי נפתלי בנט בחר במסלול שמעורר סימני שאלה כבדים בקרב פרשנים. בשיחה שעוסקת באסטרטגיה הפוליטית של ראש הממשלה לשעבר, עולה תמונה של סדרת טעויות טקטיות ומהותיות שעלולות לעלות לו ביוקר ביום הבוחר.
אחת הביקורות המרכזיות נוגעת לעיתוי המהלכים הפוליטיים, ובפרט לאפשרות של איחוד עם יאיר לפיד. נטען כי ביצוע מהלך כזה זמן רב מדי לפני הבחירות הוא טעות אסטרטגית; בעוד שבתחילה המהלך עשוי לייצר “בוסט” של התלהבות ופרגון, ככל שהזמן עובר, האפקט דועך והמומנטום צונח. לפי גישה זו, פוליטיקאי מיומן צריך לשמור את ה”שפנים” שלו: הגימיקים, השריונים והאיחודים, לזמן הקרוב ביותר למועד פתיחת הקלפיות, כדי להגיע לשיא בנקודת ההכרעה.
מעבר לשאלת העיתוי, עולה סוגיית “קהל היעד”, אותה אוכלוסיית ביניים שנודדת בין הגושים והיא זו שבאמת מכריעה את הבחירות. הצבתו של בנט בראש הגוש נתפסת כנקודת תורפה משמעותית מול קהל זה. עבור אותם מצביעים, שאלות של יושרה וממלכתיות עומדות בראש סדר העדיפויות, לעיתים אף יותר מהאידיאולוגיה עצמה.
הישיבה בממשלה עם מנסור עבאס, לצד מה שנתפס כחוסר עמידה בהבטחות מוקדמות לגבי התנאים להקמת ממשלה, פגעו אנושות בדימוי של בנט בקרב הציבור הממלכתי. בראייה פוליטית קרה, נראה כי הגוש שביקש להציב את בנט בחזית כדי למשוך קולות מהמרכז-ימין, עלול לגלות שהמטען שהוא נושא איתו מרחיק בדיוק את אותם אנשים שבלעדיהם לא ניתן להשיג הכרעה.
