זיו מאור עושה חשבון נפש היסטורי ופוליטי סביב פרשת אלטלנה והשלכותיה על הימין הישראלי כיום. מאור פותח בתיקון מפתיע לעמדתו העקרונית וקובע כי בניגוד למה שחשב בעבר, מנחם בגין פעל נכון כשבחר להרכין ראש בפני שלטון בן גוריון ולא להשיב אש. לדבריו, בגין הבין את מהות השלטון, הסמכות הבלעדית להפעלת כוח, ובחר לשמור על לגיטימיות המדינה הצעירה גם במחיר כבד, בניגוד למה שהוא מכנה “הזיות השמאל” על ניסיון למרד.
עם זאת, מאור טוען כי המורשת הזו יצרה פתולוגיה עמוקה בפסיכולוגיה הקולקטיבית של הימין. הוא מבחין בין התפיסה של השמאל, הרואה בעצמו כבעל זכות טבעית להפעיל שיקול דעת ביטחוני ושלטוני ללא קשר לתוצאות הבחירות, לבין הימין שמתקשה לממש את ריבונותו גם כשהוא מחזיק בשלטון. מאור מותח ביקורת חריפה על הממשלה הנוכחית, שלדבריו סובלת מאותו חוסר ביטחון פוליטי המונע ממנה להפעיל סמכות מול דרגים מקצועיים או לקבל החלטות נחרצות.
הדיון מעמיק אל עבר דמויות המפתח שצמחו בליכוד, “הנסיכים”, שלטענת מאור התיישרו בסופו של דבר עם אג’נדות שמאל ופרוגרסיביות. הוא מביע ספק ביכולתו של בנימין נתניהו להוביל את השינוי הנדרש, ומציין כי גם דבריו בנוגע להתיישבות בעזה משקפים חוסר עקביות. לסיכום, מאור קורא ל”בהירות מוסרית” חדשה בימין, כזו שתדע לעבור מהתגוננות והרכנת ראש לתפיסת שלטון מהותית המבוססת על זכותו של הרוב למשול ולעצב את עתיד המדינה, במיוחד בסוגיות של טריטוריה והתיישבות.
