ד”ר מרדכי קידר וד”ר אדי כהן משרטטים תמונה מדאיגה של השינויים הדמוגרפיים והפוליטיים בלבנון, תוך שהם מזהים הקבלות מסוכנות למציאות הישראלית. ד”ר כהן מדגיש כי לבנון חווה הגירה מאסיבית של האוכלוסייה הנוצרית, בעוד העדה השיעית הולכת וגדלה באופן עקבי, בעיקר בשל שיעורי ילודה גבוהים וחוסר נכונות להגר מהמדינה. לטענתו, הפיכתה של לבנון למדינה בעלת רוב שיעי מובהק היא רק שאלה של זמן, מה שיעניק לשיעים לגיטימציה דמוקרטית מלאה לשלוט במדינה באופן בלעדי.
ד”ר קידר וד”ר כהן מצביעים על כך שמפקד האוכלוסין האחרון בלבנון נערך ב-1932, וכי מאז נמנע השלטון מלפרסם נתונים רשמיים בשל הרגישות הפוליטית הנפיצה. לדבריהם, ההשתלטות השיעית על לבנון לא התרחשה בחלל ריק; היא התאפשרה הודות לשיתוף פעולה של גורמים בתוך העדה הנוצרית, שבחרו משיקולי כסף, איומים או אינטרסים אישיים לחבור לשונאיהם, ובכך תרמו להתפוררות המדינה הנוצרית כפי שהוכרה בעבר.
המסר המרכזי של השניים מופנה אל פנים מדינת ישראל: הם מתריעים מפני תופעה דומה בקרב הציבור היהודי, שבה חלקים ממנו מוכנים לשתף פעולה עם גורמים עוינים מתוך התנועה האסלאמית. ד”ר כהן מזהיר כי מי שלא רואה את ההקבלה בין גורל הנוצרים בלבנון לבין הסכנה המרחפת מעל עתידה של מדינת ישראל כביתו של העם היהודי, לוקה בעיוורון או פועל מתוך אינטרסים צרים שמסמאים את עיניו. לקראת סיום, הם מביעים תקווה כי בבחירות הקרובות הציבור יפעל מתוך תבונה אסטרטגית ויבחין בין אוהב לאויב כדי להבטיח את עתיד המדינה.
