הבלאגן ברשות הפלסטינית מעמיק, והחשש הממשי מאובדן השלטון לטובת חמאס מוביל את אבו מאזן למהלכים פוליטיים הישרדותיים. הפרשן יוני בן מנחם מסביר כי למרות הכרזתו של יו”ר הרשות על מועדי בחירות לפרלמנט ולנשיאות, המטרה האמיתית רחוקה מלהיות דמוקרטית. אבו מאזן מנסה לשמר את תדמיתו הלגיטימית כלפי חוץ, בעוד שבפועל הוא נאבק בפיצולים פנימיים עמוקים בתוך תנועת הפתח, הכוללים סכסוכי ירושה, האשמות בשחיתות וגניבת כספים.
בניסיון לאחד את השורות ולמנוע תבוסה מוחצת מול חמאס, כפי שקרה ב-2006, שלח אבו מאזן את חוסיין א-שייח’ למשימת תיווך בקהיר. המטרה הייתה להחזיר לשורות התנועה בכירים שגורשו, דוגמת מוחמד דחלן ונאסר אל-קידווה, אך המגעים נקלעו למבוי סתום בשל דרישותיהם לפיצויים ומחילה פומבית. בן מנחם מציין כי אבו מאזן שוקל כעת ברצינות את דחיית הבחירות, במיוחד לאור החשש שחזרתו של דחלן תאיים על מעמדו של א-שייח’ בקרב הירושה.
לצד המאבקים הפנימיים, אבו מאזן מוצא עצמו תחת לחץ כבד מצד הקהילה הבינלאומית ומדינות ערב, הדורשות תהליכי דמוקרטיזציה ורפורמות כתנאי להמשך הסיוע הכלכלי. בעוד שארצות הברית משלה את עצמה שניתן להצמיח הנהגה פלסטינית חדשה שתוותר על זכות השיבה ותילחם בטרור, ברחוב הפלסטיני זוכה אבו מאזן לכינוי המלגלג “אבו טיז”, רמז לעובדה שמאז 2005 הוא דבוק לכיסאו ומסרב לשחררו. בסופו של יום, מסכם בן מנחם, מה שיכריע את המהלכים הבאים הוא אינסטינקט ההישרדות האישי של המנהיג הפלסטיני.
