ד”ר משה ברנט מציג משנה מדינית וביטחונית סדורה בנוגע לעתיד השליטה הישראלית ביהודה, שומרון ועזה. לטענתו, המציאות במדינות המערב, שבהן מתקיימות אוכלוסיות גדולות ללא אזרחות מלאה, מעניקה מודל המאפשר לישראל לפעול להחלת ריבונות תוך גיבוש מנגנון אזרחי מדורג ומותאם.
ד”ר ברנט מדגיש כי המהלך הראשוני וההכרחי איננו סיפוח מיידי, אלא השבת השליטה הביטחונית המלאה באמצעות פירוק הרשות הפלסטינית והחלת משטר צבאי הן ביהודה ושומרון והן ברצועת עזה. תחת משטר זה, לשיטתו, יש לנקוט פעולות תקיפות של פירוק האוכלוסייה מנשקה, פיקוח הדוק ונטרול מוקדי הסתה במסגדים, רפורמה מקיפה במערכת החינוך ותהליך עמוק של דה-רדיקליזציה (“דה-נאציפיקציה”), במטרה להפסיק את האיום הביטחוני והאידאולוגי שנבנה בסמוך למרכזי האוכלוסייה בישראל.
בשלב הבא, מציע ברנט מתווה אזרחי המבוסס על הצהרת נאמנות למדינת ישראל. על פי מודל זה, תושבים מקומיים שיבחרו להצהיר נאמנות יוכלו לקבל אזרחות או מעמד מוסדר, בעוד שמי שיסרב יוכל להישאר במעמד תושב או לבחור להגר.
במהלך הדברים מותח ברנט ביקורת על הגישה המאפיינת חלקים בציבור ובהנהגה, הנמנעים מלקיחת אחריות כוללת על השטח מתוך חוסר רצון “לטפל בביוב של חברון”. לתפיסתו, תפיסה לאומית אמיתית של ריבונות דורשת התמודדות עם הארץ על כל מורכבויותיה ואוכלוסיותיה, ולא שאיפה לשלוט רק באזורים בעלי רוב יהודי תוך הפקרת יתר המרחב להסתה ואיומים ביטחוניים.
