נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי שיתף בחשבונו ברשתות החברתיות את דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ, שקרא לגרש את שגריר בריטניה בישראל. הדברים פורסמו ברקע כוונותיה של ממשלת בריטניה לקדם צעדים מדיניים וסנקציות כלכליות נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ התייחס בחריפות למהלכים המתוכננים בלונדון וקרא לצעד דיפלומטי ישיר וחריף. בהודעתו כתב סמוטריץ כי יש לגרש את השגריר הבריטי עוד הערב, והוסיף כי המנדט הבריטי בארץ ישראל נגמר וכי ישראל לא תקבל יחס פוגעני מממשלה זרה.
שיתוף הדברים בידי מיליי, מנהיג אחת המדינות המרכזיות בדרום אמריקה, העניק תהודה בינלאומית לקריאתו של סמוטריץ. המהלך משתלב במדיניות החוץ המוצהרת של נשיא ארגנטינה, המפגין קו תמיכה עקבי בישראל ובריבונותה לצד יחסים דיפלומטיים מתוחים מול הממלכה המאוחדת.
ברקע חילופי הדברים עומדת סדרת מהלכים שמקדמת בריטניה בחודשים האחרונים. הממשל בלונדון מקדם צעדים שנועדו להגביל גורמים ופעילות ביהודה ושומרון, לרבות דיונים על איסורי סחר וסנקציות אישיות נגד אישים וגופים הקשורים להתיישבות.
היוזמות הבריטיות להטלת מגבלות עוררו תגובות נגד חריפות במערכת הפוליטית הישראלית, שרואה בצעדים אלה ניסיון התערבות בריבונות הישראלית ובזכות ההתיישבות. שרים בממשלה הבהירו כי צעדים חד-צדדיים מסוג זה ייתקלו בתגובה מדינית הולמת.
מעורבותו של מיליי בהדהוד המסר הישראלי מגיעה גם על רקע מתיחות היסטורית ומתמשכת בין ארגנטינה לבריטניה. שתי המדינות מצויות במחלוקת דיפלומטית ארוכת שנים בנוגע לריבונות באיי פוקלנד, סוגיה שעלתה לאחרונה מחדש בעקבות צעדים כלכליים ומדיניים שנקטה בואנוס איירס.
מאז כניסתו של חאבייר מיליי לתפקיד נשיא ארגנטינה, עברה מדיניות החוץ של המדינה תפנית מהותית. מיליי הוביל קו מובהק של התקרבות לישראל, התייצב לצידה בזירה הבינלאומית והצהיר במספר הזדמנויות על תמיכתו הבלתי מתפשרת במאבקה המדיני והביטחוני.
ההחלטה של נשיא ארגנטינה לשתף את עמדתו של שר בכיר בממשלת ישראל ממחישה את הפיכתה של סוגיית הסנקציות על ההתיישבות למוקד חיכוך בינלאומי. מוקד זה מעמת את הקו הבריטי האירופי עם ממשלות המגלות סולידריות עם עמדותיה של ירושלים.
הקריאה הישראלית לגירוש השגריר משקפת את ההתנגדות הגוברת בירושלים למדיניות המערב המבקשת לייצר בידול משפטי וכלכלי נגד יהודה ושומרון. גורמים בהתיישבות ובממשלה דורשים תגובה מעשית לנקיטת הצעדים הללו ולא להסתפק בגינויים הצהרתיים.
