התכנית פותחת בדיון על האדם הבינארי שמאפיין את העולם המהיר כיום. מדובר באדם בעל חשיבה דיכוטומית של שחור ולבן, כזו המחפשת את השורה התחתונה ודוחה רעיונות מורכבים. לדברי הרב שרקי, זוהי צורת חשיבה נפוצה במיוחד במדיה, והסיבה לכך היא זמן הצפייה המוגבל המקשה על עליית תוכן עמוק שמצריך זמן קריאה וקליטה.
נושא נוסף שעלה הוא הצעתו של שר התרבות מיקי זוהר, לפיה, כדי לקבל מימון, יוצרים יצטרכו לחתום על מסמך בו יתחייבו שלא לפגוע בתדמית המדינה.
לדעת הרב שרקי אין זה נכון לערב את האומן בסוגיה הזו, והוא אינו אמור לחתום על שום מסמך. האחריות לקבוע האם יצירה כלשהי פוגעת בשמה של המדינה וראויה או לא ראויה לקבלת מימון אמורה להיות של המדינה בלבד.
עוד הוא סבור שיש להבחין בין אמת לבין שקר ביצירות, וטוען כי כאשר אומן מציג את המדינה ואת צה"ל באופן שקרי ומעוות, כבר מדובר בלשון הרע. אך אמת – גם אם אינה נעימה – כן ראויה להתפרסם.
נקודה נוספת שהוא מעלה בהקשר זה היא שיצירות אנטי ישראליות זוכות למימון המונים מהעולם, ולכן החוק לא יעצור פרויקטים כאלו לצאת לפועל.
בתרבות ובקולנוע משתמשים בטכניקות ובהשראה מאומות העולם. גם בפרשת השבוע "בא" מוצג הרעיון שעם ישראל צריך לקחת איתו משהו ממצרים – כלי כסף וזהב. הזהב שימש לחיוב ולשלילה – גם לחטא העגל ולגם לבניית המשכן.
הרב שרקי מכנה את עם ישראל בהקשר זה "מעבדה היסטורית גדולה" המשמשת לבירור ולהפרדת ערכי מצרים לטובים ולרעים.
האם ניתן לאמץ את השקפת הבירור לימינו אנו ולתחומים נוספים כמו הדמוקרטיה?
לפי הרב שרקי, בהחלט. הוא מוסיף ואומר שמה שיישאר בעתיד הרחוק מהתרבות המערבית הם החלקים הטובים בלבד – אותם יצרף עם ישראל אל נצחיותו. מכאן שגם מהמשטר הדמוקרטי יישארו הדברים החיוביים בלבד.
ועוד בהיבט הפוליטי, התייחס הרב לסערה שמתחוללת בימים אלה סביב הרפורמה. לדבריו, יש צורך בשיח ובפיוס לאומי – אך הם צריכים להגיע רק לאחר החקיקה והרגעת הרוחות. הוא מצטט בהקשר זה את הרב קוק שאמר: "בעל מלחמות – רק אחרי זה בורא רפואות".
ובחזרה לפרשת "בא", מבהיר הרב מדוע גאולת ישראל ממצרים התרחשה דווקא שם ומהי התרומה הגדולה ביותר שתרמה מצרים לעם ישראל?
מה יש לו לומר לגבי השנאה שיש בעולם כלפי ישראל?
צפו בראיון המלא.
Author: Emuna Frid
כותבת
