בית המשפט המחוזי מרכז הרשיע השבוע את המחבלים אסעד אל-ריפאעי (20) וסובחי אבו שקיר (21) שביצעו את הפיגוע באלעד במוצאי יום העצמאות בשנה שעברה. בפיגוע נרצחו ארבעה בני אדם בדקירות סכין ובמהלומות גרזן. העונש שנקבע לכל אחד מהמחבלים הוא ארבעה מאסרי עולם בגין רצח בנסיבות מעשה טרור, ועוד 20 שנה על עבירות נוספות שיוחסו להם.
לכאורה, עונש כזה היה אמור להעניק מעט ביטחון לתושבי ישראל, כשהם יודעים שיש כעת שני מחבלים חופשיים פחות. אך המציאות מתארת תמונה עגומה:
על פי כתבה שפורסמה ב"ישראל היום" ב-2019, מאז עסקת ג'יבריל בשנת 1985, שבה שוחררו מעל אלף אסירים תמורת שלושה שבויי צה"ל, שחררה ישראל בעסקאות שונות כ-14 אלף מחבלים. כמחצית מהם שבו למעגל הטרור. חשוב לציין, שחלק מהמחבלים שוחררו שלא כחלק מחילופי שבויים, אלא כמחוות הומניטריות, כמו שחרורם של 9,200 אסירים בעקבות חתימת הסכמי אוסלו.
אחד המחבלים הבולטים ששוחרר, הוא יחיא סינוואר שהיה מעורב בחטיפת וברצח נחשון וקסמן, ונידון ב-1989 לארבעה מאסרי עולם, אחרי שרצח ארבעה פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל. הוא הספיק לשבת בכלא 22 שנים בלבד עד ששוחרר בעסקת גלעד שליט ב-2011. כיום עומד סינוואר בראש ממשל חמאס ברצועת עזה והוא ממייסדי הזרוע הצבאית של הארגון.
במסגרת המו"מ בין ישראל לרשות הפלסטינית במהלך 2013-2014, ואחרי לחץ כבד שהפעיל הנשיא האמריקני לשעבר ברק אובאמה על נתניהו, שחררה ישראל 78 אסירים פלסטיניים, שרבים מהם נשפטו על רצח ממניע לאומני. בין האסירים ששוחררו היה ארשיד יוסף מארגון פתח שנידון ללא פחות מחמישה מאסרי עולם לאחר שהורשע ברצח חמישה תושבי הגדה שנחשדו כי ריגלו לטובת ישראל.
שחרורם של המחבלים עורר לאורך השנים זעם ציבורי קשה, אך גם על אלו שנשארים בין כותלי הכלא ישנה ביקורת חריפה בשל התנאים שהם זוכים להם – על חשבון משלם המיסים.
במרץ השנה אושרה בקריאה טרומית הצעת החוק של ח"כ לימור סון הר-מלך שקובעת עונש מוות למחבלים. מה יעלה בגורל ההצעה? את זה רק ימים יגידו.
