לפני עשרות שנים בגזרת הגברים של הרחוב החרדי התפתח קוד לבוש אחיד של כובע וחליפה שחורה. הקוד הזה הוא בעצם לבוש רבני שבתהליך מרתק הפך להיות נחלת הכלל. אלא שמני אז התעורר צורך להבדיל בין הרבנים באמת לבין מי שפשוט נמנה על הציבור החרדי, הצורך הזה  הניב פתגם עממי: "הכובע לא קובע, המעיל לא מועיל וזקן יש גם לתיש".

האם עובדת היותנו לבושים בבגדים, שלא כשאר הבריאה הטבעית, היא דבר חיובי או שלילי?
בראשית התהלכו אדם וחוה בגן עדן כשהם ערומים, רק לאחר החטא והבגידה באלוקים, נולדה הבושה שלהם והצורך להתכסות בלבוש. גם בנביא ירמיה (יב, א) יש הד למשחק המילים הזה "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ [כלומר – היו שלווים] כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד". בלשון הקודש הדבר מהדהד דרך ארון הבגדים שלנו: בושה ולבוש, בגד ובגידה ומעיל ומעילה, כולם מרמזים לכך.

מאידך, אם כנים הדברים היינו מצפים לנבואות שידברו על ביטול הלבוש ולא על כאלה שאומרות בדיוק להיפך, למשל "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ" (ישעיהו נב, א). כמו כן בבית המקדש לא היינו מצפים לעיסוק בבגדים בכלל, לא כל שכן לפרשה שלמה שבה נכתבים פרטים ופרטי פרטים של בגדי הכהונה כבגדי מלכים (רמב"ן כח, ב). והדבר בולט עוד יותר כאשר להלכה נפסק:

כהן גדול ששימש בפחות משמנה בגדים אלו, או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים אלו, הוא הנקרא 'מחוסר בגדים', ועבודתו פסולה וחייב מיתה בידי שמים כזר ששימש, שנאמר: "וחגרת אותם אבנט והיתה להם כהונה", בזמן שבגדיהם עליהן – כהונתן עליהן, אין בגדיהן עליהן – אין כהונתם עליהן, אלא הרי הם כזרים (רמב"ם הל' כלי המקדש והעובדים בו י, ד).

ולכן צפה השאלה – האם הבגדים הם שליליים או חיוביים.

https://tovnews.co.il/%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%93%d7%a9/

בגדי כהונה אינם רק בגדים שנועדו לכסות את הגוף, יש להם גם תוכן של כפרה. הגמרא (זבחים פח) מפרטת על מה מכפר כל בגד, המכנסים על גילוי עריות, המצנפת על גאווה, המעיל על לשון הרע ושקר וכו'. ניתן להבין זאת כתזכורות כלפי הכהן למשמעות מעשיו, וכך דברי ספר החינוך (מצוה צט): "שכשיסתכל בכל מקום שבגופו מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד". אך לפי פשט הגמרא הבגדים אינם חלק מהחטא אלא משמשים ככפרה ממשית על החטא.

ואכן, גם במבט מעמיק על סיפור החטא ניתן לראות כן. הזוהר הקדוש מתייחס לנתינת הכותנות לאדם וחוה על ידי בורא עולם כתיקון של חטאם, שכן לפני החטא אדם וחוה היו ערומים מבגדים של העולם התחתון אך הם היו מכוסים בלבוש עליון בהרבה. אין כאן המקום להאריך בסתרי תורה, אך כלל כוונת הזוהר הקדוש היא שלאדם וחוה היו מלבושים מיוחדים ונשגבים משחר בריאתם, בעקבות החטא התפשטו מהם והקב"ה ברחמיו הלבישם מלבושים אחרים. כהמשך לכך, רבנו בחיי מסביר שזו הסיבה שמעיל נקרא כך, לא כי יש במעיל מעילה אלא אדרבה "לכך נקרא מעיל שבא לכפר על המעל". ואם נצעד בדרכו, הלבוש יהיה תיקון הבושה והבגד טהרה מבגידה.

אם כך, ישנם בגדים טובים וישנם בגדים רעים. מה עושה את אלה לכאלה ואת אלה לאחרים. הלבוש יכול לכסות את האדם באופן שאיננו מבטא את מהותו, לבוש כזה יסתיר לא רק את גופו מאיתנו אלא גם את אופיו ותפקידו. אך לבוש יכול גם לגלות, הכיסוי יביא לגילוי. אם נלך לבית חולים נדע מיד מי רופא ומי חולה, על פי חלוק הרופאים. נמצא שהחלוק מכסה את בגדיהם האזרחיים של הרופאים ובכך מגלה לנו את תפקידם. בגדים שמביאים לגילוי, כאלה שאינם בוגדים במהותנו ומכסים עליה אלא מגלים אותה הם בגדים חיוביים. בגד לא צנוע למשל מגלה את גופנו אך בכך מכסה על פני אופיינו ומהותנו ומסתיר אותם משום שאדם עלול להתפס רק לאברינו היפים וכך פחות להקשיב למה שיש לנו לומר למשל.

לבוש הכהנים בבית המקדש היה כזה שמגלה את אופיו האנושי העליון של האדם באופן מושלם.  בבית המקדש המשול לגן העדן הכהן מופיע בשיא הדרו לבוש בבגדים שנתן לו הקב"ה כאדם הראשון בגן עדן לפני החטא. במובן זה פרשת תצוה מתאימה לכולנו, נלבש נא בגדי כבוד ותפארת כיאה לבני מלכים שכמונו. ובגאולתנו יאמר המשורר – "התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי".

הרב טל שאוליאן הוא רב קהילת מחזיקי תורה בבת ים, ר”מ בישיבה הגבוהה נתיבות ישראל וחבר איגוד רבני קהילות