"ויקח קורח פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". במילים האלה פותח רש"י את פירושו על פרשת קורח.
קורח ניסה לערער את השלטון ולהטיל דופי במנהיגים. מנגד, רש"י דווקא בוחר במילים טובות על מדרש תנחומא.
אגב, רש"י ידוע במחילה על כבודו. כבר בפירוש הראשון שלו על התורה. "אמר רבי יצחק…", כך פותח את פירושו לספר בראשית. אותו רבי יצחק היה אביו. רש"י ניחן גם בענווה, הוא יודע לומר "אינני יודע".
קורח היה מרדן שחתר להגיע ל"אובדן זהויות". כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ. קורח רוצה ליצור אחידות בעם. ללא מעמדות. לשיטתו, כל אחד מתאים להיות כהן גדול. קורח טעה משום שלא כל אחד ראוי ויכול להיות קדוש. בודאי לא על ידי נטילת כבוד באופן יזום.
בתקופה שלנו יש "אובדן זהויות". הדיון בין גלובליזציה לבין לאומיות, הוא היסוד. מצד אחד, העולם מנסה ליצור כפר גלובלי אחד, אחידות, מסר מפייס לכולם. אבל היהדות היא לאומיות. היא עומדת בסתירה מול אותה גלובליות. ביהדות עם ישראל לא יכול להיות כמו שאר הגויים. אדרבה גוי אחר בעוד שתי פרשיות (בלעם) ידע כבר אז לחדד מיהו עם ישראל. הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".
יש כאלה שמנסים לצייר את היהדות כ"גזענית" ומבדלת. היא לא שואפת להדמות לשאר עמים. עמים שבהם יש כל מיני תרבויות זרות ופרוגרסיביות הרוצות לחדור לארצנו ולנסות לערער את זהותנו הלאומית. ברגע שתרבויות כאלה נכנסות, קיימת סכנה גדולה של איבוד הזהות היהודית. הגאווה האמיתית שלנו היא – "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".
מול כל ניסיונות הטשטוש של הזהות היהודית עלינו להתחזק מהודאתו של קורח העולה מן הגיהנום אליו ירד, באומרו – "משה אמת ותורתו אמת והם (קורח ועדתו) בדאין" (שקרנים).
