המלחמה באוקראינה הביאה לחשיפה גבוהה מאוד לשליחי חב"ד שעושים מלאכת קודש בחיזוק היהודים במדינה, בדאגה לצרכיהם וכל זה מתוך אמונה גדולה בשליחותם. הרב אברהם וולף, רב חב"ד באודיסה בשיחה מרגשת מתאר מעט מן החוויות והפעילות מאז פרצה המלחמה ביום חמישי שעבר.
הרב וולף מספר שכלי תקשורת רבים מגיעים אליו ואל חבריו השליחים בערים אחרות באוקראינה וכולם שואלים את אותה שאלה: "איך זה שאתם לא עוזבים?". מה השיב לעיתונאית אחת מתוך כולם הוא מספר:
"הכתבת באה לתפילת שחרית בבית כנסת, ביום השלישי למלחמה. היא ישבה בעזרת נשים ואחר כך ראיינה אותי כשהיא דומעת. אני מסתכל על הצלם שלה וגם הוא דומע ולידם עומד צלם של רשת אחרת וגם הוא דומע כשאני מספר על החיים שהם רואים עכשיו. כשהיא שאלה אותי מדוע אנחנו לא עוזבים אמרתי לה שהיא תקבל תשובה בעוד 5 דקות ונסעתי איתה לבית היתומים באודיסה".
"היא נכנסה איתי פנימה ועלתה לקומה השלישי והיא רואה את התינוק טוביה, ילד בן 34 יום", מספר הרב וולף, "הוא הגיע אלינו כשהוא היה בן 4 ימים. שליחה בעיר אחרת התקשרה לאשתי ואמרה לה שיש להם אמא בהריון שאמרה שהיא עומדת לזרוק את הילד בפח האשפה אחרי שהיא תלד. ואז השליחה שאלה האם אתם מוכנים לקחת את הילד לבית הילדים אחרי שייולד? כמובן שאשתי אמרה שנשמח לקחת כי צריך להציל אותו. האמא הגיעה מחדר הלידה לבית הילדים ב-23:30 בלילה. היא נכנסה כשקור אימים בחוץ. היא הגישה לי את הילד, ושאלה איפה המטבח שאפשר לאכול בו. הסברתי לה איפה זה ועליתי לקומה שלישית כדי לתת את הילד למטפלת שהכנו עם כל מה שצריך. כשירדתי למטה השומר אמר לי שהיא כבר נסעה ואפילו לא נתנה נשיקה לילד. וכשאותה כתבת רואה את טוביה ועיניה מלאות דמעות, אני שואל אותה: 'מה את אומרת? אני יכול לעזוב?'. והיא עונה: 'אני מתחילה לחשוש שגם אני כבר לא יכולה לעזוב'".
את אותה כתבת הוא לוקח מאוחר יותר גם לבית הזקנים שהם מנהלים בעיר. יש שם 50 יהודים ניצולי שואה, חלקם דמנטיים, סיעודיים, עוורים בגילאי 85-100. ואחרי שהיא רואה את הפעילות שלהם הוא אומר: "אנחנו לא רק הקפטן של האוניה במובן שאנחנו לא נותנים לה לטבוע, אלא זה חלק מהחיים שלנו. זה כמו לשאול אותי האם אתה מוסר את יד ימין או יד שמאל. יש פה 35 אלף יהודים באודיסה שמיום חמישי בבוקר אני רק מרגיע אותם. הטלפון שלי כמעט עד שבת היה בשיחות ללא הפסקה. רק עברתי לשיחות 'הכל בסדר' תירגע, אנחנו פה'. יהודים מתקשרים ושואלים 'רב'ה אתה איתנו' ואני משיב: 'בוודאי. לא עזבתי לאף מקום'. ואז הוא אומר 'אם כך אני רגוע'.
"מתקשר אלי יהודי ניצול שואה בן למעלה מ-90 ואומר לי 'רב'ה תברח. אני מכיר את הבומבות'. אמרתי לו 'אל תחשוב שאני לא איתך. ברור שאני לא עוזב'. כשאומרים לי 'לפחות תשלח את האישה והילדים' אני עונה: יש פה עשרות אלפים שנשארו פה עם האשה והילדים. מה יגידו על הרב אם אשלח אותם?' וצריך גם להגיד שאי אפשר להסתדר בכל המוסדות פה בלי העזר כנגדי. נשותינו מנהלות את המוסדות, אני מדבר יפה אבל הן מנהלות את הכל".
https://tovnews.co.il/%d7%93%d7%99%d7%95%d7%95%d7%97-%d7%97%d7%99-%d7%9e%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%91-%d7%91%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%a9/
על פעילות אחרת, קטנה כביכול אבל מעצימה ביותר ומראה על מחשבה רבה, מספר הרב וולף בהקשר לבית היתומות בעיר: "ביום שישי אחרי כניסת שבת, התחילו פיצוצים עצומים באזור הנמל שזה כמה מטרים מהלינה של הבנות. הן ישבו במקלט עד 5:30 לפנות בוקר. בשבת בצהריים הן הגיעו לארוחת שבת ואז ביקשתי מאחד השומרים הלא יהודים שיקרא לנהג לא יהודי שלקח כסף ואמרתי לו 'תסע ותקנה את כל שקי השינה הכי צבעוניים והכי יפים ותביא דחוף כדי שלבנות יהיה שקי שינה עליזים'. העלנו את הבנות, שמנו מוזיקה של פורים ועשינו חזרות איך נכנסים בלילה, אם יהיו פיצוצים, לתוך שקי השינה".
הרב וולף נמצא באודיסה כבר 30 שנה ובהן הצליח לבנות מערך של 11 מוסדות, עם 400 עובדים שפעל כמובן גם בזמן שגרה אבל קיבל משמעויות אחרות בזמן חירום: "אנחנו מתמודדים עם עשרות אלפים חוששים, עם אלפי יהודים שמבקשים לעבור את הגבול למולדביה ורומניה. הוצאנו כבר מאות אוטובוסים שלקחו יהודים החוצה כל הזמן. אני מסתובב ברחוב זה נורא. דממה, נראה כמו בית קברות ואין נפש חיה. בתי מרקחת סגורים ואלה שפתוחים כבר אין בהם תרופות. יש לנו אחראי על לקחת אנשים לטיפולים, יש אחד שמשיג תרופות והוא כבר מקושר. יש לנו אחד שמקושר לאוטובוסים. כשהגיע מצב החירום העניין היה להפעיל את כל המערכת הענקית הזו, לתת הוראות, לאסוף כסף, להרגיע את האנשים. אלא שלא יכולים לנסוע אנחנו מרגיעים אותם שגם אנחנו לא יוצאים"
לסיום מבקש הרב וולף להסביר מאין שואבים שליחי חב"ד את העוצמות האדירות לפעול בכל מקום ולא לעזוב: "הריי"צ, הרב'ה הקודם של חב"ד איבד את כל הקהילה שלו תחת המגפיים של הצורר הקומוניסטי סטלין. שחטו והרגו לו את כל מה שהיה וכמעט גם אותו. כשהוא יצא מבריה"מ ועבר לפולין והקים משהו הגיע הצורר הנאצי ששחט והרג את הכל. ואז הוא הגיע כולו שבר כלי לארה"ב, אחרי התקף לב ואירוע מוחי. המאמר האחרון שהרבי כתב עם הכותרת: "באתי לגני אחותי כלה" הרבי הקודם אמר מה שאתם ראיתם אצלסטלין והיטלר, כל מה שקורה, זה גן שאלוקים יצר, השאלה היא מי הגננים שעובדים בו. אני מציע לכם להיות גננים שהופכים את זה לגן יפה. לכן אנחנו עם התחזית הכי ורודה. אנחנו נמצאים בגן של אלוקים, אנחנו אופטימיים ויכולים לשדר את זה לקהילה שלנו".
