יניב כהן אביעד שירת בשב״כ  שנים רבות. בפוסט שהעלה לרשת הוא מתאר התפכחות אחרי הטבח בשמחת תורה:"שגיתי. כל כך שגיתי" הוא כתב, "בחיי הבוגרים כאזרח (למן 1993) הייתי שבוי בפרדיגמה של הסדר עם הפלסטינים. תפיסה שמאמינה שביום מן הימים יהיה פה שלום ושהוא רק עניין של זמן, וצריך לקדם אותו על ידי מהלכים של חינוך, גילויי סובלנות, מחוות הומיניטריות, שלום כלכלי, שיח עם ה"מתונים", ויתור על שטחים, הכלה והכרה בכאב. אבל הכל קרס ב- 7 באוקטובר. צדקו כל הריאליסטים שהזהירו והתריעו שנים: הם מתכוונים למה שהם אומרים וכותבים, הם כאן כדי להשמיד אותנו, אי אפשר לסמוך עליהם. על כולם. שום דבר לא השתנה אצלם מאז פרעות תרפ"ט".

בראיון לזיו מאור הוא מתאר את התהליך שהחל עוד לפני האירועים בשמחת תורה: "זה אירוע מאוד קשה לעכל דבר כזה בזמן כל כך קצר. התפכחות זה לא משהו שקורה בבת אחת אבל נפל פה אסימון גדול מאוד. זה לא דרמטי באיבחה אחת אבל בוודאי שזה גוזר הבנות ברורות יותר".

ביחס ליום שאחרי המלחמה אוהר כהן אביעד: "יש קונצנזוס בחברה הישראלית שאנחנו הולכים על הכרעה שזה אומר הכנעה, חיסול של האויב. האויב המאוד ברור הוא החמאס והגא"פ על חייליהם ומפקדיהם והתשתית שתומכת בהם. אבל יש גם הבנה גדול היותר שהחמאס לא עובד בחלל ריק והוא מקבל גיבוי ותמיכה מהציבור שבו הוא חי. אני לא רוצה להכליל שכל הפלסטינים הם אויבים, אבל אי אפשר להיות מוסרני כמו בעבר ולהגיד שאפשר לנהל את זה בצורה כירורגית מהמעטפת הציבורית שעוטפת את הארגון הנבזי הזה".

עד כמה צריך וניתן לפגוע באוכלוסיה האזרחית בעזה?
צפו בראיון המלא באולפן ערוץ TOV