כשדנים על "היום שאחרי" המלחמה, וכיצד תיראה ישראל, אלוף במיל' גרשון הכהן משוכנע שהדור הצעיר שהתגלה במלוא גדולתו עוד צפוי לקחת את ההובלה: ״הנוער הזה מרגש, אני מעריץ אותו. הם מגלים גבורה שלא הכרתי. החל מהשביעי באוקטובר הם פעלו באופן יוצא מן הכלל, ובהמשך בלחימה מאוד גדולה, ברוח גדולה, במסירות גדולה בפשטות ואחווה גדולה. זה פשוט תענוג להיות בקרבתם. בניחום אבלים אני פוגש אותם והם מגלים המון רגישות ועדינות. אין נוער כזה בכל העולם. לפעמים אני פוגש ערבי ואני שואל אותו ״מה שלומך?״ אז הוא אומר "ירד גשם ובור המים מלא". אם אין מערכת שתאסוף את השפע אז הבור יהיה ריק. כשיש שפע העניין הוא לקחת ולמקד אותו לפוטנציאל״.
הכהן מציין כי האחריות הגדולה של המדינה היא למקד את הכוחות האדירים שהתגלו למשימות לאומיות: "הכלים שמארגנים אותם, למשל, זה תנועת הנוער. יש עוד המון משימות: ליישב את הנגב וצריך לבוא דור ולקחת את המקל מהדור החלוצי. המערכת צריכה לאפשר את העוצמה הזה ולא להתפזר. יש השומר החדש וכפרי סטודנטים אבל זה לא מספיק".
האם ראש אמ"ן אהרון חליוה צריך לפרוש וללכת הביתה בעקבות הכישלון הגדול בצפיית מתקפת החמאס?
צפו בראיון המלא באולפן ערוץ TOV
חסר לכם אוויר? Z Medic Air הכנסו לקישור: https://bit.ly/ZMedicAirTov
חינוך למסורת יהודית זה היסוד שקודם שואלים את הזקנים והציונות רצתה להקים דור חדש ללא התבבסות על העבר ולכן הכל כשל ההנהגה צריכה ללכת הביתה אתמול כי רק מוכיחה שכושלת וכושלת עקב חוסר ערכים כי מה צריך להוביל זה ערכים קבועים וכשמחנכים לחוסר זו התוצאה
צר לי, אבל האלוף גרשון הכהן, כמו גם אלעזר שטרום (במידה פחותה) עורגים אל האתמול, ולא אל המחר. הם מנסים להשיב את שירת נעוריהם אל הרדיו.
הם רואים את היופי שבנוער, ובעצם – בעוצמת העלומים – שמעולם לא השתנתה, ותמיד היתה מעיין נובע של תקווה, אופטימיות (קצת מטופשת ולא מבוססת – אך עדיין מלאה אנרגיה) וגם – לא פחות חשוב – זמן. הרבה זמן לחיות.
הם לא מבינים שה״נוער״ הזה חי במסגרת שונה לחלוטין ממה שהם מדמיינים. הם גדלו בעולם, ולא בארץ. הם גדלו בטלביזיה ובאינטרנט, ולא ב״ארץ חמדת אבות״. אפילו החרדים. אפילו הציונים-לאומיים-חרד״ליים, אפילו הכי הכי שמרנים בחברה שלנו – אפילו הדרוזים! כבר חיים בתוך המקום הזה.
מי שיצטרך לכתוב את העתיד – יצטרך לכתוב סיפור שמאד מאד שונה ממה שמדמיינים החברים הבוגרים והאהובים שטרום והכהן.
ועדיין הצעירים, המכורים ליחידאיות (אינדיבידואליזם, טפו, שבירת-שיניים) יש להם עבודה עצומה לגלות מה זה ״יחד״ ואיך ״יחד״ באמת פועל. להחזיר את הדמוקרטיה, ולנסות שוב למצוא איזון בין הציונים-מתוך-דת והציונים-האתאיסטים. מאד מאד קשה.
וראוי לאמר – בכל זאת – אהבתי את השיחה הזו. ולו בגלל שהיא מסתכלת ומבקשת איזה ״טוב״ עתידי, ומבקשת אותו כאן- בארץ ישראל.