המלחמה ברצועה מתנהלת לפי צה"ל עדיין בשלב המוגדר כעצים אבל יש איזו תחושה של כניסה לשלב של כרוניות.
זה שלב שבו מתחיל להתחדד המתח.
זהו המתח שבין המטרות הגדולות והמוחלטות של המלחמה (השמדה או פירוק יכולות חמאס) לבין המציאות של נפגעים וחללים ישראליים.
המתח הזה אינו חדש. ישראל היתה במציאות הזו של מתח בין תכליות צבאיות לבין קורבנות. זה קרה, למשל, בתקופת שהותה בלבנון אחרי מלחמת לבנון הראשונה וגם ערב ההנתקות מרצועת עזה.
האם אפשר לפרק את המתח הזה? כנראה שמערכה כרונית אינה תפורה למידותיה של ישראל, ואולי נדרש להעצים את עוצמת הלחימה בדרום, שעל פניו נראית פחות אגרסיבית ויותר סיזיפית וכירורגית, וגם ללוות אותה בהגברת הלחץ על האוכלוסיה המקומית (הפסקת הכנסת סיוע, הנעת אוכלוסיה כפי שנעשה בשלבים המוקדמים של הלחימה).
ההצהרה של ראש הממשלה אתמול (לא ראשונה מסוגה) על כך שהולכים 'עד הסוף' היא אולי משקפת את הבנת הדרג המדיני לגבי קיומו של אותו מתח, ונועדה לחזק את רוח העמידה הלאומית אל נוכח תחזית של מערכה ארוכה מאוד.
לא פחות מכך, זו הכשרת הלבבות. הכנת הקרקע למהלך נוסף של עסקה עם חמאס על החזרת חטופים שבפעימה הקודמת הכניס הרבה מאד ספקות לגבי היכולת לצאת ממנו לחידוש הלחימה.
הפעימה הנוכחית, עליה מדובר עם חמאס תהיה כנראה שונה ולו מהטעם שייכללו ברשימה אסירים כבדים, וזה שינוי כבד גם מבחינת ישראל. זה ודאי לא יוסיף נקודות לקבינט המלחמה ויחריף את מערכת המתחים הפנימית בחברה הישראלית בין מתנגדים לבין תומכים.
כאמור, מלחמה כרונית, ממושכת, ארוכה ובעיקר 'אוקראינית' תביא איתה גם הרבה מאד קשיים ותופעות לוואי שאינן תפורות למידותיה של ישראל אבל משרתות את הצד שכנגד.
הכרוניות הזו באה לידי ביטוי גם בחזית הצפונית. ברור שככל שתימשך הלחימה בדרום גם הזירה הצפונית תמשיך להיות חשופה ללחימה מתמשכת. הן מלבנון והן משטחה של סוריה, שם פועלות מיליציות איראניות.
ישראל מסתפקת בהגנה וב"איתותים". זו החלטה ישראלית מודעת שלא להיכנס למערכה מול חיזבאללה כל עוד זו בדרום אינה קרובה למיצוי, אבל זה רק מחדד עוד יותר את אתגר הכרוניות של המלחמה שמייצר הרבה מאוד שחיקה שיש לה משמעויות שהן מעבר לצבאיות.
סאגת פתיחת שנת הלימודים האקדמית היא הביטוי המובהק של העניין הזה, כמו גם למשל הדיון על מועד עריכת הבחירות המקומיות. הנה, שתי סוגיות לכאורה אזרחיות שמעורבבות בשיקולי המערכה הצבאית ללמדנו על המשמעות של מלחמה כרונית, רב זירתית ומתמשכת על המערכת האזרחית כולה. וזו בדיוק כוונת היריב. לא הכרעה חד פעמית, אלא התשה, פירוק, שחיקה, כיווץ יכולות ואובדן משאבים.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
