בכל חודש המגיע אלינו לטובה, מתחדשת האפשרות להעמיק באותו ענין שיש בחודש זה. לפי הקבלה, חודש תמוז שייך לעיניים,לראייה.הבעל שם טוב הקדוש לימד אותנו, שכל המציאות שאנחנו רואים היא בעצם מראה של הפנימיות שלנו. זאת אומרת כשאדם קרוב לטוב שבו, הוא יראה טוב גם בחוץ, וכשהוא נמצא בתוך חוויות החיסרון הפנימית שלו, הוא יראה חיסרון גם בחוץ.בחודש זה אפשר להעמיק את ההבנה לגבי ההסתכלות הנכונה. התורה מספרת לנו על חטא המרגלים, אשר נשלחו לארץ ישראל לבדוק מה טיבה. המרגלים היו בארץ כל חודש תמוז. לאחר מכן הם חוזרים לעם ישראל. עשרה מהם מעידים שהארץ "ארץ אוכלת יושביה היא" ואילו שניים –כלב בן יפונה ויהושע בן נון- מעידים "טובה הארץ מאד מאד". כולם היו באותו מקום, ראו את אותם דברים, אולם כל אחד פירש וחווה את המציאות בצורה שונה.דרך תיקון ההסתכלות, ניתן ללמוד למצוא את נקודת הטוב בכל דבר ודבר, בכל אדם ואדם, אך קודם כל בעצמינו. בקבלה יש קשר בין כל חודש לבין אחד השבטים. חודש תמוז שייך לשבט ראובן. בתוךהמילה 'ראובן' יש רמז נפלא למהות החודש.כשאדם קרוב לעצמו, לטוב שבו, הוא מרגיש שייכות וקשר לפנימיותו, אז יש לו גם קשר לאחרים.כשאדם רחוק מעצמו, לא אוהב להיות מי שהוא, הוא מסתכל גם על האחר כזר, רחוק, כמישהו שאין לו שייכות אליו.ראובן= ראו- בן. כשאדם רואה נכון, רואה טוב- רואה את האחר כבן של הקב"ה. זאת אומרת כמושהוא עצמו בן של הקב"ה, גם השני הוא כזה, ויש לו קשר אליו. ובנוסף יכול לראות את השני כבנו.יש לו קשר ורגש טוב גם לשני.כל זה יכול להתאפשר רק אם כל אחד מאיתנו זוכה לגלות את נקודת הטוב הפנימית שבו- נקודת האמת הנצחית הטמונה בכולנו.
לעוד תכנים נפלאים של אורנה סלע לחצי כאן
