לאחרונה פורסם תחקיר גדול באתר כלכליסט תחת הכותרת ״כשעוד מסעדה הופכת לכשרה התחושה היא של בגידה״.
ובכותרת המשנה נכתב ״מחיים כהן דרך אסף גרניט ועד יובל בן נריה: יותר ויותר שפים פתחו השנה לראשונה מסעדות כשרות. לצידם יש גל של מסעדות ותיקות, שהחליטו לסגור את שעריהן בשבת ולקבל תעודה רשמית מהרבנות.״

כמו שאני מנסה להאיר כאן בטור כמעט בכל מאמר, חשוב להבין שאנחנו נמצאים בתחיית הקודש. הקודש תמיד היה גנוז בתוך עם ישראל ובשיבת ציון. גם כאשר עסקו בקומת החול ובניין הארץ במובנה החומרית, מגמת הקודש הייתה גנוזה בפנים והיום היא פורצת החוצה במלוא כוחה. לא רק בלימוד התורה בישיבות, אלא גם בצבא, בתרבות ומסתבר שגם בתחום המסעדות. לא רק מסעדות פשוטות רוצות תעודת כשרות, אלא גם ׳מותגים׳ ושפים מפורסמים בתחום כמו חיים כהן שהיה ידוע במשך עשרות שנים כמכין אוכל מקומי לא כשר, והשף אסף גרניט מירושלים שפתח שתי מסעדות כשרות. יוסי אטינגר ואלי הלמן מנהלים את דתילישס, קהילת הקולינריה הכשרה הגדולה בישראל שמונה 200 אלף עוקבים. הם מספרים על לא מעט מסעדות לא כשרות שרוצות להפוך לכשרות. חלק מהשפים מסבירים שהם הסבו את המסעדה לכשרה בעקבות המלחמה וכדי להגביר את האחדות. חשוב לדעת שהאחדות של עם ישראל יכולה להיות רק סביב מסורת ישראל. בעמים אחרים יכולים להתאחד סביב ערכים אוניברסליים, אך עם ישראל הוא עם שורשים עמוקים ויכול להתאחד סביב מסורת עתיקה. מי שינסה לעשות אחדות בלי מסורת, ייכשל בצורה וודאית, זה שטחי ונובל.

החלק הכי מפתיע בכתבה הוא על השפים שמספרים על הלקוחות שהם איבדו כי הפכו להיות כשרים. אך הם גם מספרים ״על כל אחד שקם והלך באו מלא אחרים שהפסיקו לאכול פה לפני 20 שנה כי התקרבו לדת״. חשוב לדעת, שף זה אדם בעל שם בעולם הקולינריה, הם הרבה פעמים רוצים להיות מקורבים לאנשי עסקים ובעלי השפעה, וחשוב להם שאנשים מפורסמים יאכלו אצלם ויהיו חברים שלהם (קוראים לזה ״קבוצת השתייכות״). העובדה שלא מעט שפים מפורסמים הופכים להיות כשרים מסמלת שני דברים- ראשית, שלא אכפת להם מה האליטה הכפרנית תאמר עליהם, המסורת חשובה להם הרבה יותר, ובמקביל הם מתחברים לאליטה מסורתית. ובנוסף, שיש ביקוש מאוד גדול של כשרות בעם ישראל, לא רק בירושלים אלא גם בתל אביב.

אוכל לא כשר כידוע מטמטם את המחשבות הרוחניות ופוגע בקדושת ישראל. ב״ה עם ישראל מתחבר למסורת ולקודש. זה תמיד היה בפנים אבל עכשיו זה פורץ החוצה. מי שלא רואה את זה הוא עיוור לא רק רוחנית אלא גם בפן הריאלי. אנחנו בשנת התשפ״ה, הגיע הזמן להתקדם, קידמה רוחנית, קידמה יהודית, קדימה לעבר הגאולה. מי שנלחם נגד התורה לא יצליח, הוא נשאר פרימיטיבי וגלותי, הוא מנסה בדימיונות שלו לעצור את הגאולה אבל הוא לא יצליח, כי הוא נלחם בקב״ה, ואי אפשר לנצח את ה׳ יתברך ואת מגמות הקודש בעם ישראל. הקודש זה נצחי, הדבר הכי חזק ויציב במציאות, יותר מכל מחשבה אנושית חולפת.

אשרינו שזכינו לחיות בדור של גאולה רוחנית, יחד עם כל הסיבוכים הקשים שבתוכה ועלינו להעמיק את המבט, להציע למסעדות להפוך לכשרות, לחזק אותן, להגיד להם יישר כח. לשאול בכניסה למסעדה אם יש תעודת כשרות כדי לדעת שזה מעניין את הצרכנים. וכמובן להציע לעוד ועוד יהודים ללמוד תורה, לשמור שבת ולהניח תפילין, להיות שותפים עם אל בגאולת ישראל שמתקדמת בצעדי ענק, עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

איני יכול לסיים את הטור בלי להתייחס לפטירת הגאון הרב מאיר מזוז זצ״ל, זכיתי לפגוש אותו כמה פעמים ולהתייעץ איתו בסוגיות ציבוריות, בפגישתנו האחרונה אמרתי לו שעלון השבת שלו הוא עונג השבת שלי, ואנחנו אומרים עליו ״מהרב מזוז אל תזוז״, הרב היה גאון גדול בתורה ובמידות, הוא גם היה חכם מאוד בחכמה האנושית ובדקדוק העברי, הייתה לו אוריינטציה פוליטית והוא ידע להדריך גם בהלכות ציבור, אך מעל הכל הוא אהב את האמת ולא פחד מאיש. רק יראת ה׳ הניעה אותו ואת חייו, הוא זכה להעמיד תלמידים הרבה ומוסדות שימשיכו להגדיל תורה. דמות ההוד שלו לא תחסר רק בעולם התורה, אלא היא אבל לעם היהודי כולו. תורתו השפיעה על קרובים ורחוקים. שנזכה ללכת בדרכיו וללמוד מאורחותיו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.