שר התקשורת שלמה קרעי מתאר בפירוט את המאבק המורכב שהוביל לסגירת שידורי אל־ג'זירה בישראל – מאבק שנוהל לא רק בזירה הציבורית, אלא גם מול מערכת הייעוץ המשפטי לממשלה. לדבריו, החוק המקורי לא תוכנן מראש לאפשר סגירה מהירה של ערוץ שמזוהה כהסתה נגד חיילי צה"ל ואזרחי ישראל, אך בזכות נחישות פוליטית ולחץ ציבורי, הצליחה הממשלה לעקוף את החסמים ולפעול.

קרעי הדגיש כי בשבוע הראשון של המלחמה קיבל "מניעה משפטית" לביצוע המהלך – לא מתוך סיבה חוקית מהותית, אלא כהחלטה ביורוקרטית מרחיקת לכת. רק כאשר התבקש מהיועצת המשפטית להסביר לציבור מדוע היא מגנה על ערוץ שמסית נגד חיילי צה"ל – הוסרו החסמים, וההוראה נאכפה.

לדבריו, סגירת אל־ג'זירה הוכיחה כי ניתן למשול בישראל גם בנושאים מהותיים, בתנאי שיש קונצנזוס ציבורי רחב ומנהיגות שלא נרתעת ממאבק משפטי. עם זאת, הוא מבהיר כי השמאל הפוליטי, שנתמך על ידי ערוצי תקשורת מרכזיים ומערכת משפטית אקטיביסטית, נאבק לפתיחת שוק התקשורת לתחרות חופשית – משום שהמצב הנוכחי משרת את מטרותיו.

קרעי אף הציג דוגמה של חבר כנסת מ"יש עתיד", אשר לטענתו העדיף שמדיניות המדינה תיקבע על ידי שופטי בג"ץ ולא על ידי הכנסת הנבחרת – עמדה שלדבריו ממחישה את הפער העמוק בין תפיסת הדמוקרטיה של הימין לזו של השמאל.

בסיום דבריו הדגיש כי יש להיאבק לא רק למען משילות, אלא למען דמוקרטיה אמתית – כזו שבה הרוב קובע ולא קומץ של שופטים, יועצים וערוצי תקשורת מונוליתיים.