האלוף במיל’ גרשון הכהן אומר שבמחשבה האסטרטגית המערבית, מתקיים קושי מתמשך בהבנת חשיבותו של ההקשר. השאיפה לכללים קבועים, לנוסחאות ולמתודולוגיה אחידה מובילה לעיתים לאובדן הרלוונטיות בשטח. זה נכון במיוחד בזרמים שמרניים, כמו הימין הפוליטי, שמעדיף להיצמד לעקרונות ולא מוכן להכיר בכך שהנסיבות משתנות תדיר.
אחת מנקודות הביקורת המרכזיות שמעלה הכהן נוגעת לגישה הדוגמטית כלפי אסטרטגיה. לדבריו, ההנחה שניתן להחיל עקרונות אחידים על כל מצב מתעלמת מכך שכל סיטואציה היא חד-פעמית, בעלת מרקם ייחודי משלה. גישה זו, לטענתו, מעקרת את יכולת החשיבה היצירתית והגמישה הדרושה להתמודדות עם מצבים מורכבים.
הכה מצביע על יתרון הגישה הלא-אשכנזית בעולם הרבני, שם לרבנים יש תפקיד קהילתי מובהק. הרב אינו רק פוסק הלכה אלא גם מנהיג שמזהה את ההקשר המקומי ומתאים את הדרכתו לצרכים הספציפיים של קהילתו. בכך, נוצרת גמישות שמרבים לפספס בגישות המתמטיות-פורמליסטיות של עולם ההלכה האשכנזי, כמו זו שזוהתה עם הרב סולובייצ’יק.
הגישה אותה מקדם הכהן קוראת להכרה בכך שהמציאות אינה ניתנת להכללה פשוטה. כל מצב דורש בחינה פרטנית של הנסיבות, והתעקשות על כללים אוניברסליים רק מסרסת את היכולת להבין ולהגיב נכונה. במילים אחרות, האסטרטגיה אינה מדע מדויק – היא אמנות הקשב להקשר המשתנה.













מי מ״בני המקום״ רוצה ברית עם יהודים?
זה המוטו, ולשם מכוונת הפוליטיקה של ״מקומיים״
לכל היותר הם מוכנים לסטטוס קוו, מאפשרים את הקיום של ישראל כל עוד ישראל מעבירה למקומיים, אוד ועוד מתנות…
לא במקרה כ 50% ממוסמכי מקצועות הרפואה, הם ערבים