מאחורי השקט היחסי בחזית הצפון מסתתר סיפור של בגידה, נטישה ומתח גובר בין שניים מהשחקנים המרכזיים בציר ההתנגדות – איראן וחיזבאללה. בעוד שישראל תוקפת באינטנסיביות מטרות איראניות בלב טהראן, חיזבאללה שומר על איפוק מפתיע, שאינו עולה בקנה אחד עם התוכניות שהיו על השולחן.
הסיבה לכך, לדברי ד”ר מוטי קידר, נעוצה בתחושת נטישה עמוקה שחיזבאללה חווה מצד איראן. בעוד שבמשך שנים נבנה המודל שבו חיזבאללה נחשב לשלוחה ישירה של כוח קודס האיראני, האירועים האחרונים חשפו סדקים חמורים באמון.
לאחר מתקפות כואבות מצד ישראל על תשתיות צבאיות ואסטרטגיות בלבנון, לא נרשמה כל תגובה צבאית ישירה מצד טהראן. חיזבאללה, שבנה על תמיכה איראנית במקרה של עימות כולל, מצא את עצמו מבודד. הארגון הבין כי אם יפתח חזית צפונית מול ישראל – לא יוכל לסמוך על שותפיו בטהראן שיבואו לעזרתו.
התוצאה היא שינוי דרמטי בשיקול הדעת של חיזבאללה. למרות שלרשותו עומדים אמצעי לחימה רבים, כולל מאות טילים, הוא נמנע מלשגרם לעבר ישראל. לא מדובר רק בשיקול טקטי – אלא במשבר אסטרטגי. זהו קרע של ממש בתוך הברית שהוגדרה במשך שנים כאחד ממוקדי הכוח המרכזיים של האיום על ישראל.
ד”ר קידר רואה בהתנהלות הזו לא פחות מהתמוטטות זמנית של אחד הצירים המסוכנים ביותר במזרח התיכון. ישראל, שהצליחה לפעול בעומק השטח האיראני מבלי לעורר תגובת שרשרת בצפון, ניצבת בפני חלון הזדמנויות – אך גם בפני אתגר מורכב: האם השקט הזה הוא קבוע, או שמא מדובר בשקט שלפני סערה?
פתאום יש תחושב שיש מומחים גדולים וטובים שחא הצעדכנו משום מה. מתאהבים בידע שלהם, כמו בריק ודומיו אולי פה זו גם דוגמא, זה לא אותו עולם ולא אותו אויב, כבר לא רק שלנו של העולם כולו
לדעתי תחושת העלבון ממוקמת אי שם בירכתי השיקולים המבצעיים של החיזבאללה.
הארגון, סוף סוף, מורתע. אני חייב לסייג ולומר שהוא מורתע מפעולה אקטיבית כרגע, אבל לא זנח את האידיאולוגיה או את כוונותיו.
צריך להבין – על כל הרמת ראש בלבנון הם מקבלים פצצה – על הראש.
לכן – מורתע זמנית ואקטיבית בלבד, ולא רעיונית, שכן הם מנסים כל הזמן לחדש יכולות וכשירות מבצעית.
ביום התקיפה באיראן הודעתי למכריי שלא תהיה תקיפה מלבנון, הערכה קלה ופשוטה, וכך היה.
ד”ר קידר טועה הפעם.