האלוף במיל’ גרשון הכהן מציג את הכשל האסטרטגי שנוצר בעקבות סגירת פסי ייצור מקומיים של תחמושת בישראל. הכהן חושף כי פסי הייצור לפגזי טנקים (120 מ”מ) נסגרו בעבר מתוך החלטה להעביר את הרכש לארצות הברית, צעד שהתברר כטעות קריטית כבר במבצע “צוק איתן”, אז נקלע צה”ל למחסור חמור בפגזים.

לדבריו, ישראל חייבת לשקם ולתחזק יכולות ייצור עצמאיות בתחומים חיוניים כמו פגזי ארטילריה וחומרי נפץ לחבלה. הכהן מסביר כי בעוד שישראל חייבת לשאוף לעצמאות, עליה גם להכיר במגבלותיה; ייצור המוני של פצצות למטוסים בהיקפים של אלפים הוא אתגר לוגיסטי והנדסי אדיר, שגם מעצמות מתקשות לעמוד בו.

הכהן משליך מהמלחמה באוקראינה על המצב העולמי, ומציין כי המחסור בתחמושת הוא בעיה כלל-עולמית. האמריקאים, למשל, סיפקו לאוקראינים כ-50,000 פגזים בחודש, בעוד שהצורך בפועל עלה על 100,000. המסקנה המרכזית היא שבעולם שבו קיים מחסור חריף בחומרי נפץ ובתחמושת, השוק העולמי אינו יכול להוות משענת בלעדית. על ישראל להבטיח את “כושר הייצור” שלה כדי לשמור על חופש פעולה צבאי ולמנוע תלות מסוכנת באספקה חיצונית ברגעי אמת.