ד”ר אלון לבקוביץ’ מסביר כי למרות טענות עבר שלפיהן נשק גרעיני מאבד מהרלוונטיות שלו, בפועל מעט מאוד מדינות מוותרות עליו. לדבריו, קוריאה הצפונית רואה במעמדה כמדינה גרעינית כלי מרכזי להשגת הישגים מדיניים וכלכליים מול המערב, ובעיקר מול ארצות הברית. לאורך השנים מתקיימים ניסיונות להגיע להסכמים, אך המשטר בפיונגיאנג מתעקש לשמור על יכולותיו הגרעיניות מתוך תפיסה שהן מבטיחות את הישרדותו.

לבקוביץ’ מזכיר את הסכם המסגרת מ-1994 בתקופת הנשיא ביל קלינטון, שבו האמריקאים מציעים לקוריאה הצפונית סיוע באנרגיה בתמורה להקפאת תוכנית הגרעין. עם זאת, עד היום קיימת מחלוקת האם הצפון קוריאנים עומדים בהתחייבויותיהם או ממשיכים לפתח נשק בחשאי. בפועל, קוריאה הצפונית אינה מוותרת על הפרויקט הגרעיני.

בהמשך מתוארת גם פסגת סינגפור בין דונלד טראמפ ל־קים ג’ונג און, שנראית תחילה כהישג היסטורי, אך מתפרקת בשל פערי פרשנות: פיונגיאנג דורשת הסרת סנקציות לפני פירוק הנשק, בעוד וושינגטון דורשת פירוק קודם. הכישלון בפסגת האנוי מחזק עוד יותר את עמדת המשטר הצפון קוריאני.

לדברי לבקוביץ’, המלחמה מול איראן רק מחזקת אצל קים ג’ונג און את ההבנה שנשק גרעיני הוא ערובה להרתעה ולהישרדות המשטר.