בראיון נוקב, מנתח ד”ר מרדכי קידר את פערי התפיסה בין החברה הישראלית-מערבית לבין אויביה, ומצביע על מה שהוא מכנה “מרכיבי חולשה” מול “מרכיבי עוצמה” בשדה המערכה המודרני. לדבריו, הרגישות הגבוהה בישראל לכל אובדן של חייל, במיוחד מול איומים כמו רחפני חיזבאללה, נתפסת בצד השני כחולשה מהותית של חברות מערביות.
קידר שם דגש מרכזי על המרכיב הדתי כמעצב מוטיבציה. הוא טוען כי בעוד שאצל האויב האל הוא “השחקן העיקרי” במגרש, בישראל נדחק המרכיב האמוני ל”ספסל”. הוא מבקר את הנטייה לדכא סממנים דתיים בקרב חיילים, דבר שלשיטתו פוגע ברוח הלחימה וביכולת העמידה של החברה.
בהשוואה למשטר האיראני, קידר מדגים כיצד אכזריות פנימית ודיכוי חסר רחמים של התקוממויות מהווים עבורם מרכיב עוצמה כלפי חוץ. הוא מסביר כי היכולת של משטר להשתמש בכוח קטלני נגד אוכלוסייתו שלו יוצרת הרתעה ומשמעת שקשה להתמודד איתן באמצעים דמוקרטיים. לסיכום, קידר מזהיר כי ללא הבנת העומק של התרבות והאמונה היריבה, והשבת “המרכיב הדתי” למשוואה, ישראל תתקשה להשיג ניצחון מוחץ בעימות הנוכחי.
