המומחה הצבאי אלי בר און מציג ניתוח קודר של יחסי הכוחות מול איראן. לדבריו, למרות האמברגו הכבד שהוטל על המדינה מאז מהפכת חומייני, איראן הצליחה להערים על המערב ולהקים את חיל הטילים הגדול בעולם (ללא קשר ליכולות גרעיניות). בעוד שחיל האוויר האיראני נותר כמעט לא קיים עקב הסנקציות, ההשקעה בטילים, בשיתוף פעולה עם צפון קוריאה, יצרה איום אסטרטגי ממשי על ישראל ועל מדינות המפרץ.
בר און מסביר כי האיראנים פועלים בתחכום רב: מצד אחד הם מנהלים יחסי מסחר ופרוטקשן מול מדינות המפרץ, ומצד שני מפעילים עליהן לחץ צבאי כדי לאלץ את ארה”ב לסגת. לדבריו, האסטרטגיה הזו עובדת כמו שעון. המהלך האחרון של חסימת מצרי הורמוז ודרישת תשלומים מכל ספינה עוברת, מוצג בראיון כסוג של “פרוטקשן עולמי” שהופך את איראן למאפיונרית של הכלכלה העולמית.
בר און טוען כי ארה”ב, למרות עוצמתה, חוששת מעימות ישיר עם איראן ולכן נוטה להיכנע לדרישותיה. המסקנה העולה היא כי ללא תגובה צבאית נחרצת ופתיחת המצרים בכוח, איראן תמשיך להכתיב את סדר היום העולמי ולערער את היציבות הכלכלית והביטחונית.
