בשיחה על המצב הביטחוני ביהודה ושומרון, ובדגש על העיר חברון, ברוך מרזל מצביע על שינוי משמעותי בתודעה של האוכלוסייה הערבית מאז תחילת המלחמה. לדבריו, תחושת הביטחון העצמי שאפיינה את הרחוב הערבי בעבר התחלפה בייאוש ובשבירה פנימית. הוא מתאר מציאות שבה העוצמה הצבאית שמופגנת בעזה, בלבנון ומול איראן מחלחלת עמוק אל תוך ערי הגדה ויוצרת הרתעה משמעותית.
מרזל מציין כי השקט היחסי שנשמר בחברון נובע מהחשש של התושבים המקומיים מגורל דומה לזה של תושבי עזה. הוא מסביר כי הפעולות של כוחות המילואים בשטח בשבועות הראשונים למלחמה הבהירו לצד השני את נחישותו של צה”ל. לשיטתו, המפתח להמשך השקט והביטחון בתוך ארץ ישראל טמון בהשלמת המשימה הצבאית ברצועת עזה, שכן לתוצאות שם יש השפעה ישירה על התנהגות הערבים ביהודה ושומרון.
בנוגע ליוזמות מדיניות כמו “תוכנית האמירויות” של ד”ר מרדכי קידר, המציעה ממשל מקומי חמולתי כתחליף לרשות הפלסטינית, מרזל מביע ספקנות לגבי יכולתה של הנהגה מקומית כזו להחזיק מעמד. עם זאת, הוא רואה בשיח סביב יוזמות אלו סימן חיובי המעיד על היחלשותה של הרשות הפלסטינית ועל אובדן המשילות שלה בשטח. לטענתו, הסכסוכים הפנימיים בתוך החברה הפלסטינית והתערערות מעמד הרשות משרתים את האינטרס הביטחוני של ישראל.
