הדס צורי מארחת את הפובליציסט ארנון איטיאל לשיחה נוקבת על פרשת עמירם בן אוליאל. איטיאל מציג את המקרה לא רק כסוגיה משפטית, אלא כפצע מדמם בלב החברה הישראלית וכמחסום בדרך לגאולה. הוא טוען בתוקף כי הרשעתו של בן אוליאל, המבוססת על הודאות שנגבו בעינויים, היא מעשה בלתי נתפס במדינה דמוקרטית ומערבית. לשיטתו, בן אוליאל הוא “אסיר ציון” בתוך מדינתו שלו, ויושב בכלא על פשע שלא ביצע, בעוד הרוצחים האמיתיים עדיין מסתובבים חופשיים.
במהלך הראיון, איטיאל משווה את המקרה למקרים מפורסמים אחרים כמו רומן זדורוב ועמוס ברנס, שזוכו לאחר שנים, ומדגיש כי ללא ראיות פורנזיות ועל סמך “חקירת צורך” בלבד, הצדק אינו יכול להיעשות. הוא מבקר בחריפות את מערכת אכיפת החוק והשב”כ, וטוען כי נוצר מצג שווא של “התארגנות טרור” רק כדי להצדיק את העינויים. איטיאל קורא לציבור לא לעצום עיניים, לחקור את הפרוטוקולים הרשמיים בעצמו ולהבין את עומק העוול.
חלק משמעותי מהשיחה מוקדש לביקורת על תקשורת הימין. איטיאל והדס דנים בחשש של מובילי דעה בימין לעסוק בפרשה מחשש לנידוי חברתי או פגיעה בקריירה, כפי שקרה לאיטיאל עצמו. הם טוענים כי הימין הישראלי עדיין “עבד של החילון” וזקוק לאישור מהשמאל, במקום להיצמד לאמת ולצדק היהודי ללא התנצלות. בסיום, איטיאל מביע תקווה שדמויות כמו ראש השב”כ דוד זיני יובילו לשינוי אמיתי ולחשיפת האמת, מתוך אמונה שהגאולה דורשת עבודה קשה והתמודדות עם אמיתות כואבות.
צריך להתפלל שיבוא יום ומהר בו יעמדו למשפט כל אנשי המדון והרוע ויקבלו את ענשם על עוול במשפט. גם עונש מבשר ודם בוודאי מבורא עולם שופט כל הארץ
בן עוליאל יושב סתם אני זוכרת שהסבא של הנרצחים אמר במו פיו שבן עוזיאל לא רצח כי זה היה חיסול בן חמולות. הוא בפרוש אמר את זה.