בשיחה העוסקת במצבם של יהודים וישראלים באירופה, יונתן שי משרטט תמונה מדאיגה של עליית האנטישמיות והאלימות ברחובות היבשת. שי מציין כי בשבוע האחרון חוו תיירים ישראלים תקיפות פיזיות ברחבי העולם רק בשל היותם דוברי עברית, ומדגיש כי משרד התפוצות כבר הגדיר אזורים מסוימים במערב אירופה, דוגמת בלגיה ואנגליה, כמקומות שאינם בטוחים עוד לחיים יהודיים. הוא מקשר בין התפרצויות האלימות של מהגרים, כפי שנצפה באירועי ספורט בצרפת, לבין מה שהוא מכנה “פרומו” למלחמה רחבה יותר, וטוען כי קיימת תיאוריה שלפיה השנאה המושרשת ליהודים בקרב חוגים נוצריים ופרוגרסיביים מתלכדת לעיתים עם אינטרסים של קבוצות קיצוניות במטרה לפגוע בישראל וביהודים.
שי, המתמחה בחקר המרחב הדובר גרמנית, מבחין בין האליטות לבין הציבור הרחב בגרמניה ובאוסטריה. לטענתו, רוב הציבור במדינות אלו הוא “שפוי”, אינו מעוניין במראות של רדיפת מיעוטים המזכירים את שנות ה-30 וה-40, ומחזיק בסימפטיה מסוימת כלפי ישראל. הוא מתאר אירועים קשים של אלימות ופשיעה, כמו אירועי ליל הסילבסטר בקולון, ומבקר את התקשורת והרשויות על ניסיונותיהן להצניע את המתרחש מחשש לתסיסה חברתית. לדבריו, האירופאים חווים כעת קיטוב עז: בעוד חלקם “טובעים בפרוגרס”, חלק הולך וגדל מבקש לחזור לשורשים, לזהות הלאומית ולשמרנות, תופעה שהוא מוצא לה מקבילה גם בחברה הישראלית.
לסיכום, שי טוען כי למרות האתגרים, לישראל ישנם שותפים משמעותיים באירופה ובצפון אמריקה, המזוהים עם גורמי ימין שמרניים ואוונגליסטים, אשר מתנגדים להגירה קיצונית ומבקשים להשיב את הביטחון והשגשוג. הוא קורא לציבור להכיר את המציאות לעומק ולא להסתפק רק בתיווך התקשורתי המקובל.
