מדבריו של עו”ד מיכאל דבורין בראיון עולה תמונה מורכבת של יחסי הכוחות בין הדרג המדיני לדרג הפקידותי והמשפטי בישראל. דבורין טוען כי המאבק המרכזי של ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו רק מול יריבים פוליטיים, אלא מול “תמנון” בירוקרטי ופקידותי שחוסם כל אפשרות לשינוי מהותי. לפי דבריו, נתניהו עצמו, לו יישאל בחדר סגור, יודה כי הקושי הגדול ביותר שלו הוא להניע את גלגלי המערכת הזו, שאותה דבורין מכנה “פקידוקרטיה”.

הניתוח בכתבה מצביע על כך שהדרג הפוליטי נמצא כיום במצב של חוסר תחמושת, כאשר המערכת המשפטית משתמשת בהליכים נגד נתניהו כדי לצמצם את מרחב התמרון שלו. דבורין טוען כי הניסיון לתקוף את הנושא בדרכים חוקתיות קונבנציונליות נידון לכישלון, שכן המילה האחרונה תמיד תישאר בידי בית המשפט העליון. במקום זאת, הוא מציע אימוץ של מודל “אילון מאסק”, לא במובן של עושר, אלא בגישה של פירוק אגרסיבי של מבני כוח ישנים ושינוי כללי המשחק מן היסוד.

אחד הכלים המשמעותיים שדבורין מציע הוא שימוש בכוח התקציבי והניהולי של משרדי הממשלה. הוא מבקר את הדרג המדיני על כך שלא מיצה את יכולתו להפעיל לחץ דרך אי-חתימה על חוזי עבודה, פנסיות ותקציבים של המערכות המתנגדות לו. לשיטתו, המדינה מתנהלת במאפיינים של “רפובליקת בננות” שבה שיטת ה”חבר מביא חבר” שולטת במכרזים ובמינויים, וכל עוד נבחרי הציבור ימשיכו לשחק לפי הכללים הישנים, הם לא יוכלו לצפות לתוצאות שונות. המסר המרכזי העולה מהדברים הוא שנדרש “שינוי דיסקט” מוחלט והכרה בכך שהכלים הנוכחיים אינם מספיקים כדי להוביל לשינוי המיוחל במערכת אכיפת החוק והבירוקרטיה הישראלית.