סמדר הילה שמואלי מנתחת את יחסי הכוחות בזירה התקשורתית הישראלית ומסבירה מדוע, לדעתה, השמאל מצליח לשלוט בנרטיב הציבורי בצורה יעילה יותר לאורך השנים. לפי שמואלי, שורשי ההצלחה התקשורתית של השמאל נעוצים בהבנה עמוקה עוד מימי קום המדינה, לפיה השליטה בסיפור היא המפתח האמיתי לכוח, ללא קשר לתוצאות בשטח או למציאות צבאית ופוליטית כזו או אחרת. היא מצביעה על כך שזרמים אלו פיתחו מיומנות גבוהה ביצירת סלוגנים וגיוס דעת קהל, יכולות שנולדו מתוך צורך היסטורי להניע מהלכים וליצור הפיכות חברתיות.
שמואלי טוענת כי רק בשנת 2015 חל שינוי משמעותי בתפיסה של המחנה הימני, כאשר ראש הממשלה נתניהו ויועציו הבינו כי ללא טרנספורמציה עמוקה באופן שבו התקשורת נראית ופועלת, הם יתקשו להעביר את מסריהם ואף עלולים לאבד את השלטון. היא מתארת את המאבק על התקשורת כקרב על היכולת להניע את הקהל לפעולה, דבר המהווה את האתגר הגדול ביותר בעולם הפרסום וההשפעה.
בהמשך הדיון, שמואלי מחברת בין השליטה בנרטיב לבין הסיקור של “תיקי האלפים”. היא מציגה את הפער המובנה, לשיטתה, בין האופן שבו התקשורת מתווכת את החקירות והדיונים בבית המשפט לבין העדויות והעובדות שעולות בפועל. כדוגמה למאבק בנרטיב הקיים, היא מזכירה את פעילותו של איש ההייטק משה קוברסקי ופרויקט “315”, שמטרתם לחשוף את הציבור לפרטים המלאים של התיקים מעבר למה שמוצג בכותרות הממסדיות. הכתבה מדגישה את הצורך של הציבור להכיר את העובדות לעומקן ולא להסתפק רק בסיפור המתווך, כחלק מהשינוי הרחב יותר במפת התקשורת בישראל.
