הקונסול לשעבר גלעד כץ מנתח את המשמעויות הגיאו-פוליטיות של המציאות הפוליטית הנוכחית בישראל. כץ פותח בסקירה של מפת המנהיגות הישראלית כפי שהיא נתפסת בעיני העולם הערבי, ומציין כי עמדותיהם של מנהיגי המפלגות השונות ידועות וברורות לכל: החל מגדי איזנקוט, שלדבריו היה מוכן להפסיק את המלחמה ולסגת מרצועת עזה בתמורה לשחרור החטופים, דרך יאיר לפיד ויאיר גולן, ועד לנפתלי בנט ואביגדור ליברמן, שלטענתו השמיעו קולות של התחשבות לצורך קידום עסקת חטופים. לעומתם, כץ מציב את ראש הממשלה בנימין נתניהו כדמות חריגה בנוף הפוליטי של השנים האחרונות, וקובע כי נתניהו הוא היחיד שעמד כצוק איתן ולא היה מוכן לוותר בשום נקודה.
על פי ניתוחו של כץ, האויבים והיריבים של מדינת ישראל עוקבים בדריכות אחר הנעשה בזירה הפוליטית המקומית. הוא טוען כי העולם הערבי, למעט המדינות החתומות על הסכמי שלום, מייחל למהפך פוליטי, שכן ברור לו שכל האויבים היו רוצים לראות את הממשלה מתחלפת. התפיסה בקרב אותם גורמים היא שממשלת שמאל תוביל לסיום המלחמה ותסיט את הלחץ הבינלאומי חזרה לעברה של ישראל, מהלך שלטענתו יאפשר לאויבי המדינה להכריז על ניצחון מבלי שנאלצו להתפשר. לסיכום, כץ מדגיש כי ההכרעות הפוליטיות יקבעו את פניה של מדינת ישראל לשנים הבאות, לא רק בהיבטים חברתיים וכלכליים, אלא בעיקר בדרך שבה היא נתפסת בעולם ובמרחב הערבי בפרט.
