פרופ’ משה כהן אליה מציג ניתוח מעמיק של הזירה המדינית, הפוליטית והמשפטית בישראל. לדבריו, הניסיון של שורת משלחות להחרים את נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת האו”ם יצר בפועל את “אפקט סטרייסנד” קלאסי: ככל שניסו להשתיק ולייצר מראית עין של בידוד, כך גברה הסקרנות העולמית, והנאום זכה לתהודה חסרת תקדים של מעל 91 מיליון צפיות ברשתות השונות, תוך עקיפת מנהיגים בולטים בעולם כמו זלנסקי, טראמפ ומקרון.
פרופ’ כהן אליה מסביר כי מעבר לסקרנות המיידית, הצלחת הנאום נובעת מכך שנתניהו הציג את עצמו כמנהיג המערב במאבק נגד כוחות הרשע, תוך עימות ישיר עם מה שכינה “פחדנות מוסרית”. הנרטיב הזה מהדהד בקרב קהלים רחבים במערב שחשים תסכול מאידיאולוגיית ה-WOKE, ממשבר ההגירה ומאובדן השורשים התרבותיים והרוחניים של הציוויליזציה המערבית. בדיוק כפי שקורה בתחרויות בינלאומיות רבות, קיים פער עמוק בין האליטות התרבותיות לבין הציבור הרחב, שמחפש קול תקיף ובלתי מתנצל.
בזירה הפוליטית המקומית, כהן אליה מזהה קמפיינים תודעתיים מתואמים לקראת יום השנה לאירועי השבעה באוקטובר, אך מעריך כי השפעתם על המפה הפוליטית תהיה מוגבלת ביותר בשל הקיטוב העמוק. להערכתו, הציבור הישראלי נע ימינה באופן משמעותי, והסיכויים נוטים בבירור לטובת ניצחון גוש הימין או תרחיש של תיקו, ללא היתכנות ממשית להקמת ממשלה על ידי גוש המרכז-שמאל. הוא מדגיש כי נתניהו מבין היטב שהניצחון תלוי בקביעת סדר היום הציבורי, ובפרט בהדגשת שאלת ההישענות על המפלגות הערביות בזמן מלחמה קיומית.
באשר לעתיד המערכת השלטונית והמשפטית, פרופ’ כהן אליה טוען כי המאבק המרכזי בישראל הוא בראש ובראשונה סוציולוגי, מאבק על השליטה וההגמוניה במדינה. הוא מציע להימנע מצעדים פזיזים ולפעול לקראת עסקת חבילה חוקתית רחבה בהסכמה לאומית, שתשלב ביצור של זכויות האזרח לצד הסדרת סמכויות והקמת בית משפט לחוקה. מהלך כזה, בשילוב חילופי גברי צפויים בצמרת המערכת המשפטית, עשוי להביא לייצוב המערכות הציבוריות בישראל ולהשגת הישג היסטורי פנימי וחיצוני כאחד.
