ד”ר גיורא כץ מותח ביקורת חריפה ונוקבת על התנהלות בכירי מערכת הביטחון לשעבר ביחס לדרג המדיני הנבחר. הדובר מתייחס בזעזוע לאירוע שבו גורם ביטחוני בכיר ביותר, שהיה שותף לסודות הרגישים ביותר של המדינה, פעל לכאורה מאחורי גבו של ראש הממשלה מול הממשל האמריקני במטרה לסכל מדיניות שלא הסכים איתה. המעשה מתואר כבלתי נתפס וכפגיעה חמורה ביכולת של המדינה לקבל החלטות אסטרטגיות ולהתמודד עם איומים קיומיים.
לצד המקרה הספציפי, הדיון מעלה שאלה עקרונית ומערכתית לגבי התופעה שבה יוצאי צמרת הביטחו, אשר נהנו מקריירה ארוכה, ממינויים בכירים מטעם ראש הממשלה ומתנאי פרישה מפליגים, יוצאים כאיש אחד בהתנגדות חריפה נגד הדרג המדיני שמינה אותם ברגע שהם פושטים את המדים.
בניסיון להסביר את שורשי התופעה, מוצגת השוואה היסטורית ותרבותית ליציאת מצרים. הטענה המרכזית היא שהמרדנות ואי־הנכונות לקבל מרות אינן נובעות מתוך גורמים חיצוניים, אלא מתוך דפוס עמוק שמקורו עוד בעם ישראל במדבר, קבוצה שמשתחררת מעבדות ממושכת, אך מתקשה לקבל את סמכותו והנהגתו של המנהיג ומנסה לערער עליו בכל הזדמנות.
