א.   תיקון טעות. במהלך הראיון אמרתי בטעות שמאגרי בדלק הצבאיים בסיני הורחבו מ-28,000 ליטר בשנת 2007 ל-183,000 ליטר כיום. הנתון הנכון הוא – בשנת 2007 היו בסיני מאגרי דלק צבאיים בקיבולת כוללת של כ-20 מיליון ליטר דלק, כיום יש בסיני כ-183 מיליון ליטר דלק.
ב.    מי שמעוניין להרחיב את ידיעותיו על המתרחש במצרים ועל הכנת זירת סיני למלחמה בישראל מוזמן להיכנס לאתר האינטרנט שלי "דקל-מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע"

הכל בסדר, במקרה הצורך נשלח את החצי שמתפלל

תודה על הדברים החשובים והקריטיים
אני מאד מקווה שנתניהו ונערכת הבטחון מודעים לעניין, ולפחות מכינים מענה כלשהו באם חלילה תפרוץ מלחמה.

הפתח והחמס הם שני צדדים מאותו מטבע.
על האחד הוטל להיות הילד הרע, ועל השני הוטל הילד הרע,
והמשחק הזה מנוהל מקהיר או על ידי השליח / ים המצריים שמגיעים למצרים כדי ״לשלוט על גובה הלהבות.
אחד התפקידים שהוטל על ארגוני החבלה הוא להסיט את תשומת הלב מהאיום המצרי, בדומה למדה פיגוע שבוצע ברכבת העולים בראש השנה שחל לפני מלחמת יום כיפור.
מנין מגיעים הטילים והאמל״ח התקני?
ולמה בראש הדרישות של הערבים הם הרחבת איזור הדיג?
ולמה מוצאים אצל ארגוני החבלה חליפות צלילה?
לפי מה שפורסם לפני שנים בחו״ל, הם מקבלים ציוד על ידי מיכלים שנזרקים מאניות מרחפים קרוב לקרקע ונסחפים עם זרם המים שנגד השעון לאורך החוף ממזרחי.
בתמונה:
נציגי החמאס והפתח בקהיר, באחת מ״שיחות הפיוס״ ומאחור מציץ שר החוץ המצרי

יום אחד יקומו עלינו ביחד כל מדינות ערב וכבר אין לנו חוסיין מלך ירדן שיבוא להתריע, והם ישמידו אותנו ,שאננות ישראלית במיטבה

הסכמי השלום עם מצרים והאמריקנים בסיני קבעו בבירור רב על כל תחום צבאי בכמות מסויימת ועל כל החרגה דרושה את אישור ישראל ולדוגמה כאשר המצרים נלחמו נגד דעש בסיני הם לא יכלו להזרים כוחית צבאיים מעבר למותר וישראל התירה מעבר להסכם להכניס יותר כוחות מצריים כך מה שמעבר להסכמים הצבאיים האם זה בפיקוח ישראלי ??