"אין ספק שלקיבוצים יש חלק מכריע ביצירת הישוב העברי בארץ ישראל", מבהיר ד"ר משה ברנט. בשונה משאר הלאומים שקיבלו עצמאות והצמיחו אינטלקטואלים מתוך האיכרים, בתנועה הציונית – היהודים האינטלקטואלים יצרו איכרים. מטרתם הייתה להיות "החלוץ לפני המחנה" שבעקבותיו יגיעו שאר יהודי העולם.

אך הצורה החקלאית והשיתופית שנבחרה לא התאימה להגירה המונית ולתרבות האירופאית. לכן, בין שתי מלחמות העולם, הישוב נקט במדיניות הגירה סלקטיבית וברר את האליטה המתאימה לו למרכזי הכשרה מצומצמים. דבר זה נבע מתוך תפיסת הציונות המעשית ש"כדי לבנות את הארץ, יש צורך בחברת מופת – לא ניתן לקחת יהודים מכל הבא ליד בלי סינון". בפועל, על העדר הגירה המונית מאירופה בין שתי המלחמות – שולם מחיר יקר.

ד"ר ברנט מסביר כי הרעיון המרכזי שהנחה את הציונות המעשית ואת תנועת העבודה לא היה שחרור לאומי – הן לא נועדו עבור עַם אלא עבור רעיון. "הפער הזה בין האליטות לעם היה מובנה מלכתחילה בתנועה הציונית המעשית, והוא קיים עד היום".

צפו בראיון המלא