דורון כהן, עורך ״מעריב״, מרגיש מזה זמן רב כמו בימים שקדמו לרצח רבין.
“אם היינו לוקחים את כל מה שנכתב נגד נתניהו בתקשורת הישראלית, והיינו משנים ל”רבין”, היינו נגלים לעומק הסתה שאני בספק אם נראתה בימי אוסלו”.
רק שאם על ההסתה אז היו אחראים עשבים שוטים, נוער שוליים מהגבעות – היום זה קורה בערוצי המיינסטרים של מדינת ישראל ובקרב פוליטיקאים ומצביאים לשעבר. “הם הפכו לתמונת המראה של האנשים שהם הכי מסתייגים מהם ומתעבים”.
רוב הציבור רוצה ממשלת אחדות, אבל בגלל החרם על נתניהו – אין אפשרות לכך, ואנו נותרים מול שתי אפשרויות “גרועות”.
מהן? ומה הציבור מעדיף?
אם לנתניהו לא הייתה אבטחה – האם המפגינים מול ביתו היו עוצרים שם?
איך יתכן שהשמאל שכח את הרצח?
אם נתניהו יפטר את השר לוין ויוותר על הרפורמה המשפטית – מה יעשו המפגינים בקפלן?
צפו בראיון המלא
עיתון מעריב כבר מזמן לא בדיוק עיתון, ומה שנשאר הוא עוד משהו ימני. כמו “ערוץ אקטואליה יהודית”, שנקרא “טוב”, ממומן על ידי אנשי עסקים ימניים, ומראיין רק ימנים. והרצח הגיע תמיד מהימין.