בחכמה שלאחר מעשה רבים מנתחים את הטעויות הפוליטיות שעשו נפתלי בנט ואנשי הקואליציה, טעות שהביאה לפרישתה של חברת הכנסת עידית סילמן. כך גם נראה שאנשי מפלגת ימינה עשו 'חשבון נפש', וכעת הם מציגים קו ימני-לאומי יותר:
מר ניר אורבך מציב אולטימטום על ענייני ההתיישבות והציבור הדתי, ומספרים שהוא גם גער ברוה"מ נפתלי בנט על שימוש בטרמינולוגיית השמאל ועל מתן לגיטימציה להכפשת המתנחלים.
שר הדתות מתן כהנא זועק כלפי השמאל למה היה כל כך חשוב להם 'להיכנס' ברבנות הראשית, וכן על זה הדרך. אך מעבר לנאיביות והתמימות שבאמירות אלו, כאילו מעכשיו השמאל יתיישר ויקדם את מדיניות הימין, נראה שיש פה גם חוסר הבנה תרבותי-רוחני.
צריך להבין שאנו מצויים בעיצומה של מלחמת תרבות, ומבחינה זו תרבות המודרנה ובעיקר הפוסט מודרנה היא 'האויב התרבותי' שלנו. השמאל האידאולוגי אינו פועל מתוך בורות וחוסר ידיעה אלא מתוך אג'נדה מוסדרת, מתוך זלזול בתורה ולומדיה, ומתוך תרבות מערבית מודרנית ופוסט מודרנית ש"דבר אין לה עם הדת". די להיזכר באמירות ובמעשים של השרים ניצן הורביץ, מרב מיכאלי, עומר בר לב ואפילו בני גנץ כדי להבין את מניעיהם ושיטותיהם. לכן הם באמת התעקשו להיכנס ברבנות, לבטל הנחות ללומדי התורה ולהכניס חמץ בפסח במקומות ציבוריים, לקדם תחבורה ציבורית בשבת ועוד.
כיוון שזו גישתם וזו חלק ממטרתם בממשלה הזו, הם אינם שוקטים על השמרים אלא מקדמים את שיטתם כל הזמן. בעוד מפלגת ימינה הצהירה מתחילת הקמת הממשלה שהסטטוס קוו יישמר – השמאל עסק כל הזמן בקידום ערכיו. לכן גם מכאן ולהבא, גם אם ימינה תציג קו תקיף יותר – השמאל ימשיך בדרכו וידחוף את המדינה להפוך ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה.
אין זה מפליא שתגובות השמאל לפרישה של חברת הכנסת עידית סילמן נוגעות בדיוק למחלוקת האידאולוגית הזו. חבר הכנסת מוסי רז ממרצ חושש שתקום ממשלה לאומנית, הנקראת אצלנו לאומית, כלומר מדינה של הלאום שלנו, מדינה יהודית. גם גלעד קריב הרפורמי מודאג שהממשלה תיפול מהסיבה הפשוטה שבממשלה הנוכחית ישנה דריסת רגל ליהדות הרפורמית המתנגדת לתורה המקובלת מדורי דורות.
זהו גם המקור לטעות של רבים ב"נאמני תורה ועבודה" ורבנים ליברלים שונים הסוברים שאם לא נכפה את היהדות, אם לא נחוקק חוקים אלא רק נבקש יפה (למשל בעניין הכנסת חמץ לבתי חולים או לבסיסי צה"ל), החילוניים יתחשבו בנו, ילכו לקראתנו ואף יתחברו בעצמם אל קיום המצוות. השיטה הזו הייתה יכולה להיות נכונה מול בורים וחסרי ידע, שככל שייפגשו עם היופי והטוב שביהדות כך הם יתחברו אליה ויקיימו את מצוותיה, אבל כאשר עומדים מולנו אנשים שבדעתם לקנטר, המתייחסים לתורה כמסמך ארכאי ומיושן, וודאי לא כתורה מוסרית וערכית – הרי שהם ינסו לכפות את דעתם על הרוב השומר ומכבד, והדרך להתנהל מולם היא בהעמדת התורה בטהרתה מתוך ביטחון בצדקת דרכנו, ורק כך האמת תורה דרכה.
צבי גרוס
חבר בתנועת קוראים לדגל
