ד"ר גדי טאוב מדבר מסביר שאחת ההנחות הבסיסיות של התפיסה המערבית – זו שעליה בנויים גם מדיניות חוץ וגם תהליכי דמוקרטיזציה – היא שכל בני האדם שואפים לאותם הדברים: חיים נוחים, ביטחון לילדים, פרנסה ויציבות. אך המציאות טופחת על פנינו שוב ושוב.
התפיסה הזו מתעלמת מכך שהאדם הוא יצור גמיש – כפי שטען האנתרופולוג קליפורד גירץ, התרבות היא התוכנה שמטעינה את החומרה האנושית. בני אדם אינם פועלים על בסיס אוניברסלי, אלא לפי התכנים שהוזנו להם – דת, ערכים, תודעה לאומית או שבטית. התוכנה הג'יהאדיסטית, לדוגמה, יוצרת אדם שפועל מתוך תפיסת עולם טוטלית ולא בהכרח רציונלית.
השבר האסטרטגי שנחשף באירועי 7 באוקטובר נבע בין השאר מהנחה שגויה: שישראל, בהיותה טכנולוגית, תוכל לחסום כל איום באמצעות אמצעים מתקדמים. הגדר הסלולרית, אמצעי הסייבר, ההתרעה, המודיעין – כולם נבנו סביב ההנחה שהאויב פועל לפי כללים רציונליים.
אבל כפי שתיארו מייק דוראן וג'ון קספולו במאמר מכון הדסון, ישראל התכוננה למלחמת הכוכבים – וקיבלה את מקס הלוחם בדרכים. היא חשבה שתילחם מול ארגון רציונלי, ממושמע, מחושב – וקיבלה לוחמי גרילה שנעים על אופנועים עם טילים, רעיונות ותחושת שליחות דתית קנאית.
הפער הזה – בין תפיסת האויב לבין מהותו האמתי – הוא שורש הכישלון. לא כל מי שמגיע לבית חולים יתנהג בהתאם לנורמות מוסריות. לא כל אויב רוצה לחיות בשלום. לא כל אדם משתוקק לשקט. כשמנתחים את המזרח התיכון בכלים מערביים, לעיתים מקבלים את הסטירה הרעיונית החזקה ביותר.
