מדינת ישראל דוהרת לבחירות בפעם החמישית בשלוש וחצי השנים האחרונות. עולם כמנהגו נוהג, והקרבות בציונות הדתית ממשיכים גם במערכת הבחירות הזאת. מפלגות עוצמה יהודית, נעם והציונות הדתית מנהלות קמפיין על מנת להשיג מיקומים טובים ברשימה המאוחדת שכרגע עדיין לא ברור אם תקום. אבל יש מפלגה נוספת, שקצת שכחנו ממנה, וגם היא רוצה להצטרף לחגיגה: הבית היהודי.
כן, זו לא טעות. אמנם רבים חשבו שהמפלגה שהיא גלגול של המפד"ל ההיסטורית כבר מזמן הלכה לעולם שכולו טוב, אך בשבועות האחרונים המפלגה מנסה לאותת למערכת הפוליטית שכדאי לקחת אותה ברצינות. הניסיונות להקים לתחייה את המפלגה עברו הילוך עם בחירותו של יוסי ברודני, ראש עיריית גבעת שמואל, לנציג המפלגה בבחירות הקרובות. ועדיין, במערכת הפוליטית ומכוני הסקרים מסרבים כרגע להתייחס למפלגה ברצינות.
אחרי כל-כך הרבה מערכות בחירות ודרמות פוליטיות זה נראה עבר רחוק, אך רק לפני 9 שנים, בשנת 2013, מפלגת הבית היהודי הגיעה להישג שיא וזכתה ב-12 מנדטים בבחירות שנערכו באותה שנה. המפלגה סחפה אחריה ציבורים רבים ומגוונים במדינת ישראל, והיוותה ציר מרכזי בפוליטיקה הישראלית בשנים אלו.
אך מאז הימים המפוארים האלה זרמו הרבה מים בנהר. והיום, מהמפלגה המפוארת נשארו רק בעלי תפקידים, חברי מרכז ונושאי משרות כאלה ואחרות – אבל ייצוג בכנסת אין. מה קרה למפלגה שהיוותה ציר כל כך חשוב בפוליטיקה הישראלית? איך קרה שהמפלגה ששאפה להנהיג את המדינה נשארה ללא מצביעים?
בשביל להבין את הנקודות שבהן התפוררה המפלגה לאיטה, צריך לחזור אחורה בזמן.
מפלגת הבית היהודי הוקמה ב2008, והיא למעשה גלגול של מפלגת המפד"ל ההיסטורית שהוקמה בשנת 1956. המטרה של מפלגת הבית היהודי בגרסתה החדשה הייתה לאחד תחת קורת גג אחת את כל המפלגות הדתיות לאומיות שהיו מפוזרות עד אז לתתי-מפלגות בכנסת (מולדת, אח"י, תקומה ומפד"ל). אך הניסיונות כמובן לא עלו יפה, והמפלגה התמודדה במסגרת עצמאית בשנת 2009, לקראת הבחירות לכנסת ה-18 של מדינת ישראל.
בצמוד להחלטה על הקמת מפלגת הבית היהודי בשנת 2008, הוחלט כי מאחורי המפלגה תעמוד מועצה ציבורית המונה כ-40 חברים, בראשה עמד ראש המל"ל לשעבר האלוף (במיל') יעקב עמידרור. המועצה קבעה את הרכב הרשימה ואת העומד בראשה, ומי שנבחר לעמוד בראשות המפלגה באותה תקופה היה הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ'. לאחר הבחירות, המפלגה זכתה בשלושה מנדטים שהכניסו אותה לכנסת (אחוז החסימה היה נמוך משמעותית באותה תקופה) והמפלגה הייתה חברה זוטרה בממשלת נתניהו השנייה.
"משהו חדש מתחיל" – תור הזהב של בנט ושקד
בעקבות חוסר ההצלחה בבחירות, ובמטרה לשקם את אמון הציבור ברשימה, חבר הכנסת מטעם המפלגה דאז אורי אורבך ז"ל יזם מהלך, לפיו את היו"ר של המפלגה ואת חברי הרשימה יבחרו המתפקדים למפלגה. הרעיון יצר באז גדול סביב הרשימה, ובמסגרת הבחירות לראשות הרשימה בשנת 2012 התמודדו נפתלי בנט וזבולון אורלב. בנט זכה בתמיכה רחבה של שני שליש מהקולות, ומונה ליו"ר מפלגת הבית היהודי. בפריימריז של הרשימה שהתקיים כשבוע לאחר מכן, זכתה שותפתו של בנט, איילת שקד, להצלחה רבה ונבחרה למקום השני, מה שלמעשה שיבץ אותה במקום השלישי ברשימה הכוללת. משהו חדש מתחיל.
הרשימה שנבחרה בפריימריז דמוקרטי על ידי נפתלי בנט, רצה במשותף עם מפלגת האיחוד הלאומי בראשות אורי אריאל, וזכתה להצלחה אדירה והישג חסר תקדים של 12 מנדטים בבחירות בשנת 2013 (וזה לאחר משתה המנדטים המפורסם של נתניהו ערב הבחירות – הסקרים ניבאו להם 16 מנדטים). לאחר ברית פוליטית שכרת בנט עם יאיר לפיד שכונתה לימים "ברית האחים", נכנסו השניים לממשלת נתניהו השלישית תוך דחיקתם החוצה של המפלגות החרדיות. במבט לאחור, יש שיגידו שפה התחילה, אמנם באיטיות רבה, קריסתה של המפלגה.
העובדה שבנט החליט לכרות ברית עם יאיר לפיד, שעשה באותה תקופה קמפיין על שנאת חרדים, ולא לכרות ברית עם החרדים השותפים האידיאליים, גררה ביקורת רבה בחוגי הציונות הדתית. רבנים ואנשי רוח רבים, בעיקר מהחוגים החרד"לים, ביקרו בחריפות את בנט ואף קראו לציבור שלא להצביע למפלגה בבחירות שהתקיימו לאחר מכן בשנת 2015. למעשה, כאן נסדק הסדק הראשוני בחומה הבצורה של הבית היהודי.
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%96%d7%99%d7%94%d7%94-%d7%94%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%a9%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%92%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a0/
בשנת 2014 קידם בנט את שינוי חוקת הבית היהודי במטרה שיו"ר המפלגה יקבל סמכויות נרחבות מאוד. כך למשל קיבל בנט את הזכות לשריין מועמד בכל חמישייה של הרשימה. המהלך של בנט גרר סערה רחבה בבית היהודי, אך לבסוף השינויים שביקש בנט לעשות אושרו במרכז המפלגה. על פניו, כוחו של היו"ר הצעיר והנמרץ רק הלך והתחזק.
"לא מתנצלים"? – תחילת ההתדרדרות
בבחירות שנערכו בשנת 2015 תחילת קריסתה של מפלגת הבית היהודי כבר באה לידי ביטוי אלקטורלי. על רקע ברית האחים הלא-מוצלחת בין לפיד לבנט, המפלגה קיבלה 8 מנדטים – 4 מנדטים פחות ביחס לבחירות ב2013. למרות המפלה בבחירות, הצליח בנט להשיג עבור המפלגה את תיקי החינוך והמשפטים וכיסה במעט על הכישלון בבחירות אלה. המפלגה אמנם התכווצה, אבל בנט השתדרג ממשרד הכלכלה האפרורי למשרד החינוך היוקרתי, ועל הדרך סידר לשותפתו את תיק המשפטים הנחשק.
זהו, אגב, דפוס שיאפיין את בנט לאורך כל דרכו הפוליטית הקצרה. ככל שמפלגתו תהיה קטנה יותר – הוא יסחוט תפקידים בכירים יותר. ממשרד הכלכלה עם 12 מנדטים, לראשות הממשלה עם 6.
הפילוג הגדול – המפלגה מתפרקת
נמשיך הלאה. לקראת הבחירות בשנת 2019, החליטו אילת שקד ונפתלי בנט לנטוש את המפלגה שהאמינה בהם כל השנים ולצאת לפרויקט הקמת הימין החדש, פרויקט שכידוע נועד בסופו של דבר לכישלון. האקזיט יצא לדרך, ושני המנהיגים של המפלגה נעלמו כלא היו בין לילה.
חברי מרכז הבית היהודי ניסו לקום מהמהלומה שקיבלו, וניסו לאתר מועמד שיצליח להיכנס לנעליים הגדולות של נפתלי בנט. כהוראת שעה, ועל רקע חוב של כ-19 מיליון ₪ שהשאיר בנט למפלגה, החליטו במרכז הבית היהודי לבטל את הפריימריז ואת הרכב הרשימה ומינו ועדה מסדרת שמנתה 17 חברים, אשר תפקידה לאתר את האדם הראוי ביותר לעמוד בראשות הרשימה.
לבסוף, החליטה הוועדה המסדרת למנות לתפקיד את הרב רפי פרץ, ראש מכינת עצמונה והרב הצבאי הראשי לשעבר, לתפקיד יו"ר המפלגה. הרב רפי פרץ, שבעברו אף היה טייס בחיל האוויר, הוא אדם עתיר זכויות ללא ספק. אך כנראה שכניסה לחיים הפוליטיים, איך נאמר, לא הייתה השליחות שלו בעולם. לאחר עידן נפתלי בנט, ותחת הנהגתו של רפי פרץ, נאלצו בבית היהודי להתמודד עם מציאות שלא הורגלו אליה שנים: לא עוד מפלגה עם הרבה מנדטים, אלא מפלגה בלי בייס רציני, שזקוקה לחיבורים קריטיים על מנת לשרוד. אל המשא ומתן עם בצלאל סמוטריץ' שניצח את אורי אריאל בראשות מפלגת האיחוד הלאומי, הגיעו עסקני הבית היהודי בתודעת ימי בנט. אך למורת רוחם, המציאות בשטח והסקרים הראו להם את האמת העצובה.
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%92%d7%91-%d7%9c%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%a1%d7%9e%d7%9c-%d7%99/
לאחר משא ומתן ארוך וקשה, והתערבות של ראש הממשלה נתניהו ששריין ברשימה את הליכוד את אלי בן דהן במטרה להקל על המשא ומתן, החליטו מפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי על ריצה משותפת. גם עוצמה יהודית נכנסה לאיחוד, אך מיכאל בן ארי ששובץ במקום החמישי ברשימה המאוחדת נפסל מלהתמודד בבחירות לכנסת, ועידית סילמן מהבית היהודי קיבלה את מקומו ונכנסה לכנסת. בכך התרחש מצב אבסורדי: הבית היהודי, מפלגה עם אלקטורט פוליטי בשפל, זכתה ל-4 מושבים בכנסת ה-21.
לאחר שנתניהו לא הצליח להקים ממשלה והכנסת התפזרה, התמודדו האיחוד הלאומי והבית היהודי עם בנט ושקד תחת רשימת ימינה כבלוק טכני. הרשימה זכתה ב7 מנדטים, אך מתוכם לבית היהודי היו 2 נציגים בלבד, במה שהמשיך את מגמת ההיחלשות של המפלגה שרק שנים מעטות קודם לכן הייתה ציר מרכזי בפוליטיקה הישראלית.
לאחר ההליכה לבחירות מועד ג', ועל רקע היחסים הלא מוצלחים בין סמוטריץ' לרב פרץ, החליט הרב פרץ להקדים את סמוטריץ' ולחתום על הסכם לריצה משותפת עם איתמר בן גביר ומפלגת עוצמה יהודית. סמוטריץ' בתגובה חתם על הסכם עם בנט וימינה והוביל את הרב רפי פרץ להפר את סיכומיו עם "עוצמה יהודית" בדקות האחרונות לסגירת הרשימות – ולהצטרף בעמדה נמוכה מאוד לאיחוד בין בנט לסמוטריץ'. פרץ אמנם קיבל את המקום השני ברשימה, אך זה היה המקום הריאלי היחיד שנשאר למפלגת הבית היהודי לאחר שקיבלה בבחירות כ6 מנדטים בלבד.
לאחר הבחירות, הקים נתניהו את ממשלת האחדות הפריטטית עם גנץ, ומפלגת ימינה נשארה מחוץ לקואליציה. אך מפלגת הבית היהודי בראשות רפי פרץ, בעוד מהלך שגרר ביקורת ציבורית רחבה, החליטה לשבור את האיחוד עם בנט וסמוטריץ' ולהצטרף כסיעת יחיד לממשלה בתמורה לתיק ירושלים.
הבית היהודי – הסוף?
בסבב בחירות ד' החליט הרב רפי פרץ לפרוש מהנהגת מפלגת הבית היהודי, ומי שהתמודדו על ראשות המפלגה היו חגית משה, סגנית ראש עיריית ירושלים, ומזכ"ל מפלגת הבית היהודי המיתולוגי ניר אורבך. האינטרס הפוליטי של ראש הממשלה נתניהו היה שחגית משה תבחר לתפקיד ולא ניר אורבך, שהיה חבר קרוב ואיש אמונו של נפתלי בנט. במערכת הפוליטית הייתה הבנה שאם אורבך יבחר הוא יפעל לאיחוד עם מפלגת ימינה של בנט ואולי תמיכה בו לראשות הממשלה, בעוד שחגית משה ככל הנראה תחבור לאיחוד הלאומי ותהיה אופציה עדיפה לנתניהו בהרבה. לאחר קרב צמוד בין השניים, נבחרה חגית משה לעמוד בראשות הבית היהודי, וניר אורבך שהפסיד שוריין במקום השביעי במפגלת ימינה. חגית משה ניהלה משא ומתן קשוח למדי עם בצלאל סמוטריץ', ובסמוך להגשת הרשימות, החליטו הבית היהודי וחגית משה לפרוש מהתמודדות לכנסת ולהעביר את תמיכתם למפלגת ימינה. בכך, לראשונה מקום המדינה, המפד"ל על גלגוליה הרבים לא הצליחה להכניס נציגים לכנסת במה שסימן אולי את סוף דרכה הפוליטית.
כאמור, לקראת הבחירות לכנסת ה25, מנסה המפלגה לעשות מסע בחזרה לקונצנזוס הפוליטי במדינת ישראל. לפני מספר שבועות אישר מרכז הבית היהודי את מועמדותו של יוסי ברודני, ראש עיריית גבעת שמואל, כנציג המפלגה במקום הראשון, במטרה לנסות להוביל את הרשימה קדימה. חגית משה נשארה בתפקידה כיו"ר המפלגה, למרות שהיא לא מתמודדת ברשימה. מהלך תמוה ללא ספק.
מה שבטוח הוא שמה שיש לבית היהודי זה מוסדות ציבוריים; המון מוסדות ציבורים, ועדות, מושבים, מליאות ומרכזים. כל מה שחסר למפלגה הגוססת והחבוטה – זה את הציבור עצמו, שעזב אותם מזמן.
נריה מדמוני כתב מעולה.
כל כתבה לעניין
יישר כח , תמשיך לדבר דברי אמת!
האשם??? בנט, המפצח התחמן, הורס מדינת ישראל הבנגוריונית.