שרונה רוזנברג היא מורה להוראה מותאמת ומאבחנת דידקטית, היא בוחרת להשתמש במילה מותאמת ולא כמו בעבר מתקנת כיוון שהיום "אנחנו לא מתקנים אף אחד אנחנו מתאימים את הכלים כדי לקדם את הילד" שרונה מספרת שבכל מפגש היא מתאימה את הכלי לילד, ולא עושה חוברות בנויות מראש. הדבר החשוב בעיניה הוא גיוס ההורים בשקיפות מלאה גם במהלך האבחון וגם במהלך ההוראה.
שרונה אומרת כי הטלטלה שעובר הורה כאשר הוא מקבל את תוצאות האבחון, עליו להניח אותו בצד ולהתגייס עבור הילד שלו ועבור הצרכים שלו. "האבחון הוא מפה רחבה, הוא פורש את כל המידע. איפה צריך לחזק ואיפה החוזקות קיימות. אבחון דידקטי בודק כל דבר של קשיים בלמידה, לקויות למידה, איך הזיכרון מתחבר בלמידה, ואם צריך לשפר אותו ובאילו אמצעים".
היא מוסיפה שבסוף האבחון אנחנו ממפים ומקשרים את כל נושאי הלמידה הזיכרון וההתפתחות השפתית. לאחר כל אלה נותנים המלצות. בתוך ההמלצות ההורים הם אלה שהכי חשובים. ההורים צריכים להתייחס לאבחון בשני היבטים. היבט ראשון- איך אני מעשי וכיצד אני תורם כדי לחזק את הילד שלי. ההיבט השני זה באמצעות הוראה מותאמת, קשר רציף עם המורה, ודרכם אנחנו מצליחים להגיע לילד. ההורים צריכים לקחת בחשבון שמי שהם בחרו בו לאבחן הם חייבים לסמוך עליו. עליהם לתת אמון במערכת כי אם אין אמון השותפות לא תתקיים.
היא אומרת כי מתוך המקום של השיתוף צריך לסמוך גם על יכולותיו של הילד, תוך כדי הכוונה שההורים מקבלים הם לומדים לבנות קשר ומילים מדויקות שהילד זקוק להם כדי לחדד את הטוב שלו. לסיכום, היא מציעה לקרוא את כל האבחון ולבחור מתוך ההמלצות את החלק המשמעותי עבורכם ולקרוא אותו כמה פעמים. כי ככל שאתה מעמיק יש לך תובנות שלפני יומיים לא היו לך. וככל שתעמיק, תרוויח תובנות. הילד שלך יקבל אותך יותר מדויק והדיוק הזה יוביל אותך למטרה הנכונה בזמן הנכון.
