רחמים בוזגלו סיים את השירות הצבאי שלו והתקבל לעבודה במשרד הרווחה כאיש משק.

באגף כח אדם הסבירו לו, שבנוסף למשכורתו הוא יוכל לצבור בכל שנת עבודה 2% לפנסיה תקציבית שלה יהיה זכאי בבוא היום.

רחמים שמח מאד ועבד במסירות ונאמנות 45 שנה עד שפרש לגמלאות בגיל 67. הוא ציפה לקבל פנסיה בשיעור 90% משכרו.

אבל כשקיבל את תלוש הפנסיה הראשון, הופתע לגלות שהוא מקבל פנסיה בשיעור של 70% מהשכר אותו קיבל כעובד מהמניין.

כאשר הלך לברר את העניין, נאמר לו שזה נכון שהוא צבר 2% פנסיה לכל שנת עבודה,

אבל יש תקרה של 70% שמעבר לה לא ניתן יותר לצבור אחוזי פנסיה.

איש לא טרח לספר לרחמים שניתן גם ניתן לצבור יותר אחוזי פנסיה.

אבל זו הטבה השמורה לאלו שיש להם גלימה שחורה או שהם עובדים במשרד המשפטים.

וכך לדוגמא, פרקליטים בשרות המדינה נהנים מקצב צבירת פנסיה של 3% לכל שנת עבודה

לעומת 2% שלהם זכאים עובדים אחרים.

או קחו למשל את השופטים. זו כבר ליגה בפני עצמה.

תנאי צבירת הפנסיה התקציבית של השופטים קובעים כי –

אם שופט כיהן במשך יותר מחמש שנים הוא יקבל עבור כל שנת עבודה 7% (!!) פנסיה משכרו האחרון.

וכך למשל, שופט שמכהן בתפקידו 10 שנים יהיה זכאי ל-70% פנסיה,

בדיוק כמו רחמים בוזגלו שעבד 45 שנה.

יתרה מזאת, אם שופט פרש מתפקידו בגיל יותר מבוגר מ-60,

תינתן לו תוספת לפנסיה בשיעור של 2% עבור כל שנה מעבר לגיל 60.

התוצאה היא ששופטים מקבלים פנסיות בשיעור של למעלה מ-100% ואולי אף יותר,

דבר שאין לו אח ורע בכל הסקטור הציבורי, המוגבל לתקרה של 70% צבירה.

אבל לא תמיד זה היה המצב.

עד תקופתו של אהרון ברק כנשיא בית המשפט העליון ,השכר ותנאי הפרישה היו די סבירים פלוס.

אהרון ברק כנשיא העליון נהג ללכת למשרד האוצר ולבשר להם על תוספות שכר,

שינוי בתנאי הפנסיה וכמובן רכב שרד מפואר כמו שרי הממשלה.

ואיש כמובן לא העז לחלוק עליו כמובן…

וכך הגענו למצב האבסורדי שנשיאת בית המשפט העליון משתכרת 120,000 שקלים לחודש

ושופטים עליונים משתכרים מעל 90,000 שקלים לחודש בעוד שכרו של ראש הממשלה 56,000 שקלים.

נו טוב, הרי אי אפשר להשוות את גודל האחריות המוטלת על השופטים לזו המוטלת על ראשי ממשלה.

ואם חשבתם ששמעתם כבר הכל ? ובכן, ממש לא.

מסתבר כי כל בכירי הפרקליטות הם "מוקבלי שופטים" – כלומר,

הם מקבלים את אותם תנאי הפרישה של שופטים !!!

בואו ניקח לדוגמא את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן.

עוד כשכיהן בתפקידו הוא היה אחד משיאני השכר בסקטור הציבורי : 85,000 ש"ח לחודש !! (ברוטו למס כולל הוצאות נלוות).

ובכן, אותו שי ניצן פרש עם פנסיה נדיבה של 60,000 ש"ח לחודש !!

ואם חשבתם שזו ההטבה היחידה שקיבל שי ניצן, תחשבו שוב.

מתברר ששי ניצן פרש בגיל 60 (7 שנים לפני מועד הפרישה הרשמי).

ומסתבר ששי ניצן, כמו יתר הבכירים, זכאי לתשלום הפנסיה התקציבית שלו החל מרגע הפרישה ולא מרגע הגיעו לגיל הפרישה כמו שאר פשוטי העם.

כלומר, אם רחמים בוזגלו היה פורש בגיל 60, הוא היה מתחיל לקבל פנסיה רק בגיל 67 !!!

וכמה עולה לנו כל הטוב הזה ?

ובכן, חבילת הפרישה של שי ניצן מוערכת ב-15 מיליון ש"ח (מחושב על פי תוחלת החיים של גברים במדינת ישראל).

(ואני כבר לא מדבר על ההטבה בשיעור עשרות אלפי שקלים לחודש שסידרו לו עם פרישתו בדמות המצאת משרת הרקטור של הספרייה הלאומית).

ולא, שי ניצן לא לבד.

רוב פרקליטי המחוזות וכל המשנים ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה, משתכרים בין 60 ל־80 אלף שקל ברוטו לחודש.

כן, יותר מראש הממשלה !!

בהנחה הסבירה שכולם יקבלו פנסיה תקציבית בעת פרישתם, 30 הבכירים ברשימה יקבלו לאורך כל תקופת התשלומים חבילות פנסיה תקציבית שיעלו למשלם המיסים הישראלי מאות מיליוני שקלים.

רובם גם ימשיכו לעבוד, בסקטור הפרטי או באקדמיה. ולפעמים אפילו מאפשרים להם להשתלב חזרה בסקטור הציבורי.

רחמים בוזגלו עבד 45 שנה כאיש משק והצליח להגיע לשכר קובע של כ-7,500 ש"ח,

מה שזיכה אותו בפנסיה הנדיבה של 5,250 ש"ח לחודש.

נו טוב, לרחמים לא הייתה גלימה…..