כלל ראשון. מלחמת חרבות ברזל היא המשך מלחמת השחרור. הכל מלחמה אחת גדולה ומתמשכת, עם הפסקות אש גדולות או קטנות. אנא לא להיות נאיבי ולדמיין שאויבינו חדלו להיות רוצחים וחדלו להיות אויבינו.
כלל שני. בכל מלחמה יש עליות וירידות, הצלחות וכשלונות. כך תמיד היה, וכך תמיד יהיה, עד אשר "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות".
כלל שלישי. מאות הרוגים ואלפי פצועים, זה נורא. כמובן, גם הרוג אחד ופצוע אחד זה נורא. יחד עם זה, יש לראות בפרספקטיבה, ולדעת שעברנו צרות גדולות לאין ערוך. כגון מה שקרה לי הדל בהיותי תינוק, שהחביאו אותי להציל אותי ממחנה השמדה. אז אנא קצת פרופורציה.
כלל רביעי. צבאנו הוא מהכי טובים בעולם, אולי הכי טוב בעולם. אבל אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואין צבא צדיק בארץ שלא יכשל לפעמים. הרי לימדנו הרמב"ם בהלכות תשובה שאדם נידון על פי רובו: רובו זכויות – צדיק, רובו חובות – רשע, מחצה על מחצה – בינוני. אם כן, הצבא שלנו, הוא צבא צדיק, מאוד צדיק. אשרינו שזכינו.
כלל חמישי. בכל דור ודור, קמו עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. ועתה רבונו של עולם מצילנו מידם, דרך שלוחו הנאמן – צה"ל. אשרינו שזכינו.
כלל שישי. בעמנו יש חילוקי דעות פוליטיים. זה טבעי. אך איננו שוכחים רגע אחד, שאנו עם אחד, גורל אחד, צבא אחד.
כלל שביעי. מלחמה על דעת כולם. לפעמים יש חילוקי דעות באומה, אם לצאת או לא לפעולה צבאית. ככל שהפעולה רבת היקף, יש צורך בהסכמה יותר רחבה, שלא יבואו אחרי הקרב אלו ויאמרו לאלו: אתם אשמים בקרבנות. אבל עתה זו מלחמה המוסכמת על כולם.
כלל שמיני. אנא לא להאשים אחרים במה שקרה, כאילו אתם נביאים ויודעים את סודות הבורא. נאמר בענווה: איננו יודעים, ואם כבר להאשים, אז כל אחד יאשים את עצמו, ויאמר בהכנעה: אשמנו.
כלל תשיעי. במצבים כאלה, כולנו כאיש אחד בלב אחד. הוכחה לכך: אחוז התייצבות למילואים יותר ממאה אחוז, כאשר רבים הגיעו טרם נקראו.
כלל עשירי. חזק ואמץ, כך נצטוה יהושע לגבי מלחמה. חזק ואמץ, או אלו דברים שצריך חיזוק, נאמר בכל דבר שבאופן טבעי, לא מצליחים מיד, אלא הדרך ארוכה וצריך להחזיק מעמד.
הקב"ה ישמור אותנו וישמור את המתים – בגן עדן מקומם.