היום אנחנו מדרימים, למקום שאנחנו בדרך כלל חולפים על פניו בכביש. המקום נקרא ארמון ניצנים. המקום מוכר מפסטיבלים שהיו בעבר, אבל מה שבאמת מעניין שם זה ההיסטוריה בימי המנדט. הארמון היה שייך לערבי עשיר שגר במקום והתסתכסך עם תושבי המקום. הוא החליט למכור את הארמון ליהודים שחיפשו אדמות בשנות הארבעים של המאה הקודמת.
הם רוכשים את האדמות ומקימים את קיבוץ ניצנים שהתפרסם בעקבות קרב הגבורה שהיה בו במלחמת העצמאות. בתוך השטח של הארמון תוכלו לראות את פסל "יד לאישה הלוחמת". אחד הסיפורים הגדולים של הקיבוץ זה הסיפור של הנשים שנשארו עד הרגע האחרון, ולא התפנו לפני כן כמו שהיה מקובל. בינהן מירה בן ארי ושולמית דורצ'ין.
השטח שמסביב לארמון פתוח לקהל הרחב וניתן להגיע ולראות את המקום. בארמון יושב בית ספר שדה שקמים שמחזיק גם מיצג אורקולי, בו ניתן לצפות בתיאום מראש.
איך מגיעים? רושמים בוויז בית ספר שדה שקמים. מחנים ליד. אפשר לראות את הארמון והאנדרטאות לידו. כמובן שמומלץ לקרוא לפני את הסיפור של מירה בן ארי ולהגיע ערוכים עם תחקיר.
גילאים – מתאים לכל המשפחה. מעבר לנגיעה ההיסטורית אפשר להגיע לחוף ניצנים תוך מספר דקות. חוץ מהמים יש חורשת אקליפטוסים גדולה ודיונות גדולות של חול שהילדים יכולים להתגלגל בהם ולהנות מהמרחבים.
מדד הצפיפות – כנראה שלא יהיה צפוף, אבל החוף יהיה צפוף. הוא ממליץ לקפוץ גם לעיר אשדוד ליד ולמרינה של אשקלון שיש אומרים שהיא יותר יפה מנמל תל אביב.
