אני לא רוצה להיכנס לדיון הקשה של בעד או נגד העסקה שאושרה. הבעייתיות בכל עסקה שהיא נעוצה בעובדה שמדינת ישראל נמצאת בעמדה פחות טובה מזו של חמאס.
אמחיש זאת באמצעות עסקה רגילה שמתבצעת בכל יום. בעסקה יש שני צדדים, קונה ומוכר. אחד מכללי מו"מ מוצלחים הוא לא להפגין כלפי הצד השני התלהבות, לא לשדר לחץ.
אם מדינת ישראל היא "הקונה" וארגון חמאס השטני הוא "המוכר". מדינת ישראל רוצה "לקנות" את החטופים במחיר מסוים (בשלב זה פחות משנה מה המחיר).
חמאס מוכן "למכור" אותם במחיר מסוים אך אינו לחוץ על העסקה. סינוואר וחבר מרעיו כמו אבו מרזוק התבטאו בעבר על כך שתושבי עזה פחות מעניינים אותם. אבו מרזוק "זרק" את תושבי עזה לאחריות של האו"ם. חמאס לא מעוניין בהטבה עבור עזה או בשחרור אסירים מסוימים. הוא פשוט רוצה להשיג יותר.
למדינת ישראל חשוב "ערך החיים" ואנחנו מקדשים אותו, בניגוד לשאהידים. ישראל לחוצה יותר ולכן חמאס כבר בהתחלה מעכב את העסקה, רוצה להכניס סעיפים נוספים ולהעלות את "המחיר".
תת גונדר לשעבר בטי להט, העידה על סינוואר שהוא נהג לצפות בתקשורת הישראלית כאשר היה בכלא. היא מעריכה שגם היום ממקום מחבואו הוא עושה זאת. התקשורת הישראלית, בעצם עיסוקה הבלתי פוסק סביב החטופים רק "מעלה" את רף הלחץ ואת המחיר של העסקה.
מדוע שחמאס ירצה עסקה במחיר הנוכחי, אם הוא יודע שכל יום שעובר הלחץ גובר וממילא גם מחיר העסקה יעלה?
ממשלת ישראל כללה בעסקה סעיף חשוב של הגבלת זמן, כלומר מרגע החלת העסקה יהיו 10 ימים בלבד להשלמתה. כל זאת כדי שחמאס לא "ימרח" את הזמן. אבל מה שכנראה לא נלקח בחשבון היה שלב קדם העסקה שחמאס מעכב כמו עכשיו.
לכן, גם למועד תחילת העסקה צריך להיות זמן מוגבל. בנוסף, להפחית את העיסוק בתקשורת הישראלית וכן בקרב שרי וחברי הממשלה.
חכמינו לימדו אותנו: "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין". ברגע שהדברים יהיו עמומים יותר עם פחות מסיבות עיתונאים, רמת "הלחץ" תרד והמחיר לא יעלה. במקביל, צריך לחשוב דרך פעולה צבאית כדי לגרום לחמאס לבקש לזרז את העסקה.
להפוך את המשוואה – לתת ל"מוכר" לרדוף אחרי ה"קונה".
אנחנו קרובים לחנוכה, נקווה שכבר עכשיו "נס גדול יהיה פה" ובקרוב נראה את החטופים במהרה בארצנו. אמן !
קודם כל, אמנם אני לא מומחה, אבל אני חותם על כל מילה. אם כי אני לא בטוח לחלוטין שלגמרי באנו ממקום של חולשה לעסקה הזאת. הרי עוצמת התמרון הקרקעי של צה״ל ברצועה, הישגיו והאפקטים הפסיכולוגיים שלו על החמאס (וגם על העזתיים, למרות חוסר האכפתיות של חמאס כלפיהם) בהחלט היו מנופי לחץ על החמאס לבצע את העסקה. לעניות דעתי, אפשר וצריך היה למנף את הדברים הללו ואת הלחץ של החמאס כדי להשיג עסקה טובה יותר – כלומר, שחרור יותר חטופים (עדיף את כולם) במחיר נמוך לישראל; או לחילופין, גם אם היה מדובר במחיר גבוה, שישראל הייתה קובעת את התנאים, כמו שחרור מחבלים רק לעזה או הגליה הרחק-הרחק לחו״ל (במדינה רחוקה מאוד מישראל). זאת מתוך ההנחה שנראה שעסקה היא הדרך הכי פחות גרועה, לפחות בינתיים, להשיב את החטופים הביתה. בנוסף, עניין תיחום הזמן גם לתחילת העסקה הוא מעניין מאוד ונכון מאוד. אבל סה״כ, ברור שמדובר באדם שמבין כיצד צריך לנהל משא ומתן, לא רק מול זרע השטן הנאצי שנקרא חמאס, אלא בכלל במזרח התיכון (נכון שעקרונות הבסיס הם אותם עקרונות, אבל הדרך היא שונה לגמרי בין ערב ומערב).