"אני לא בן אדם דתי" ככה מעיד חייל על עצמו בסרטון עצמי. בהמשך הוא מסביר איך מפגש אחד עם אדם בן 85 שבא לשמח חיילים, גרם לו להתחיל לחשוב קצת אחרת ואף לעשות מעשה שמופיע בסיום הסרטון.
צפו בסרטון:
תזכורת לסיפור מהסרטון:
צפו קבלת הפנים לגיא מדר הגיבור-האלוף שמנע שפיכות דמים..
גיא מדר יצא להילחם במחבלים ביוזמתו האישית, בעודו לבוש אזרחי ונושא את נשקו האישי. כשהגיעו כוחותינו אל המקום בו שכב פצוע, סביבו עשרות מחבלים, הם הניחו שמדובר במחבל – וזיהו אותו ברגע האחרון בזכות הציצית… pic.twitter.com/cyx8tAY7VZ
— מה חדש. What's new❓ (@Gloz111) October 16, 2023
דמעות של גאווה.
המון פעמים שקלתי אם להתחיל ללכת עם הציצית. גם לי כמו לרבים כיום, יש ויכוח פנימי נוקב ועז עם הדת, ועם ההלכה. האמונה ב״שמים ממעל״ קצת נראית מטופשת לפיסיקאי בעידן החלל, שבו איפה זה ״ממעל״? ואיפה זה ״שמים״ (כלומר שם-מים, מעל לרקיע) שאנחנו יודעים היטב שאין שם שום דבר – כי כבר נסענו לשם, ושלחנו לשם כל מיני כלים…
בקיצור המטא-פיסיקה של המיתוס היהודי נראית מגוחכת כשהיא לכשעצמה, וצריך רוחב לב גדול, ולהתרחק מהדקדקנות הקלאסית, כדי להתחבר למסרים היותר עמוקים של הדת היהודית. של אלהים – לא כאיזה מן דמות זקן-רב-כח שעושה תנועות כמו מכשף, והנה נוצרים דברים, אלא כמשהו עמוק פי כמה. כהשתקפות כל מה שאנחנו רוצים ומנסים, ולא יכולים להיות.
הבנת המצוות בהקשר הרחב שלהן, היא אוצר בלום של שכל ומוסר ושאלות נוקבות על עצמנו ועל היקום.
וציצית היא בראש וראשונה ״וראיתם אותן וזכרתם״. תזכורת. תזכורת יומיומית מתנפנפת ומתמשכת. שאנשים ישאלו ״מה זה החוטים האלה״ ? שאני אשאל את עצמי במראה ״מה לעזאזל אתה עושה עם החוטים האלה עליך״, ותהיה לי תשובה טובה ואמיתית. אני חלק מקבוצה ייחודית. אני אחד מעם ישראל. עד היום הרגשתי שמספיק לגמרי שאני מחובר באהבה, וידיעה, ומסורת וכו׳ לעם ישראל. ועכשיו אולי בא הצורך גם להפגין זאת חיצונית. ציצית זה אחל׳ה דרך לעשות את זה.