אלו שאוהבים להטיף שלא לעסוק בפוליטיקה בזמן מלחמה חוטאים בכך בעצמם לא מעט, בין אם בקרב נבחרי הציבור ובין אם בתקשורת ובקרב גורמים נוספים.
פרופ' אברהם דיסקין, פרופסור אמריטוס למדע המדינה באונ' העברית, אומר כי המעורבות הפוליטית של אנשים בישראל גבוהה במיוחד, מה שמקשה על הסקת מסקנות נכונות ושמירה על ענייניות. "אני חושש שאנשים – גם בימין אך בעיקר בשמאל – שוכחים שאנחנו במלחמה קיומית קשה".
כמו כן, הוא מצר על היחס של חלק גדול מהעולם המערבי וה"סובלני" לישראל ועל האהדה שהוא מפגין כלפי חברה תומכת טרור, "זה מזעזע, אנשים לא מסוגלים להשתחרר מהדעות הקדומות, הדוגמאות מסמרות שיער".
היחס הזה נורא במיוחד כשהוא מגיע מקרבנו. רק לאחרונה פרסם ארגון "רופאים לזכויות אדם" מסמך בו תיאר בפירוט את הפגיעה בזכויות האדם בעזה בעוד שבתיאור הטבח בעוטף הם דילגו על הזוועות והתמקדו באירועים שוליים יחסית.
ההסבר לתופעה הזו על פי פרופ' דיסקין היא ש"הדבר הקשה ביותר לבני אדם הוא להתבונן במראה, במיוחד כשניבטת ממנה מפלצת. בצמרת האוניברסיטאות בעולם ובקרב פוליטיקאים שמכחישים את המציאות יש מפלצות".
"לי יש חמלה על הילדים בעזה", הוא מבקש להבהיר, "הם נולדו לתוך עולם מסית, ליבי מתכווץ כשהם נהרגים, אך הם יגדלו להיות בני שטן, כך שהדברים אינם חד משמעיים. במקרה הזה רגשות הנקם פועלים בכיוון הנכון".
נשיאות הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) זומנו לשימוע שערכה ועדת החינוך של בית הנבחרים וסירבו לגנות קריאות אנטישמיות בקמפוסים. "לאור ההפגנות ההמוניות באוניברסיטאות נוח יותר לשבת בקונגרס ולהתפתל באמירות עמומות", אומר פרופ' דיסקין, "אין ספק שזה קשור גם לגורמים מממנים ממדינות עוינות".
הוא מדגיש כי אין כוח בינלאומי שיבוא להציל אותנו, "האו"ם הוא המוקד לדברים הכי מגוחכים וזוועתיים שמתרחשים באנושות בת ימינו". גם גורמי כוח בתוך המדינות אינם מבשרים טובות: "מספיק לראות את ההשפעה האסלאמית באירופה ובארה"ב. גם אצלנו לא פחות מחמישה רמטכ"לים השתתפו במה שהיה על סף הפיכה צבאית".
פרופ' דיסקין תמך בעבר בהסכמי אוסלו ובגירוש מגוש קטיף אך היום מודה בטעותו ואומר כי "החרב שמונפת היום מעל ראשנו חדה ומאיימת יותר".
צפו בראיון המלא
Author: Emuna Frid
כותבת
