רבים רואים בויכוח הגדול שהתנהל כאן לפני המלחמה סביב הרפורמה המשפטית, ויכוח שבמהותו הפנימית מסתתרת השאלה – האם ישראל היא מדינת כל אזרחיה או מדינה יהודית. הויכוח הזה יושפע ללא כל ספק ממלחמת שמחת תורה.
במענה לשאלת הרב יצחק זאגא כיצד לדעתו תשפיע המלחמה על הויכוח הזה, השיב פרופ׳ למשפטים חיים שיין, "ב-2003 צפיתי שיבוא יום ואזרחי מדינת ישראל יצטרכו להכריע האם ישראל היא מדינת כל אזרחיה או שמדינת ישראל היא מדינה יהודית. במשך הרבה מאד שנים שלטה פה התפיסה של אהרון ברק, של בית המשפט העליון, של אליטות באקדמיה בתרבות ובתקשורת, שמדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה. מלחמת שמחת תורה הוכיחה לנו שהתפיסה הזו היא אשליה וכזב. הרבה מאד אזרחים מפנימים היום שאנחנו מדינה יהודית והשונאים שלנו קמו עלינו בגלל שאנחנו מדינה יהודית. יש פה רגעים של חשבון נפש. ובכל זאת קשה לדעת מה תהיה השפעת המלחמה הזו על עתיד החברה הישראלית".
פרופ׳ שיין מוסיף כי אין ספק שהגישה חייבת להשתנות. "הגישה צריכה להיות גישה של 'אחים אנחנו' וזה מחייב גם את עולם הרבנות וגם את העולם החילוני לראות איך אפשר להידבר כדי שאירועים כמו אלה שהתרחשו בשמחת תורה לא יקרו יותר".
האחדות ששבה לרחובות ישראל משמחת את כולנו אך בלב מקנן החשש מה יהיה ביום שאחרי המלחמה כשנשוב לשאלת הרפורמה המשפטית כן או לא. איך נצלח את הויכוח הזה בלי ליפול שוב למאבקים פנימיים ראש בראש. פרופ׳ שיין התבקש להציע כיצד לנהוג בשאלה קשה זו ביום שאחרי המלחמה והשיב,
"לצערי, לימין במדינת ישראל יש רגש נחיתות מובנה ועמוק מאד. אם הימין לא יתעורר ויבין שהמפתח הוא קודם כל בבית המשפט העליון, ואם לא ימונו לבית המשפט העליון נשיא ושופטים מגוונים בעלי דעות שונות מהרוח הפרוגרסיבית ששולטת היום בבית המשפט העליון, שום דבר לא ישתנה. בג"צ הפך להיות השליט העליון במדינת ישראל. הוא שולט במדינה, הוא שולט בצבא, הוא שולט בכל מקום, אם זה לא יתוקן כל המאמצים יהיו חסרי חשיבות. בג"צ חייב לרסן את עצמו".
לדעת פרופ׳ שיין אין צורך בשום חקיקה חדשה לתיקון המצב במדינת ישראל גם בנושאים כמו הנשק הבלתי חוקי. הבעיה היא בתפקוד המערכת הציבורית כמו המשטרה ובית המשפט, בתוך חקיקה שכן מאפשרת לטפל בכל הבעיות. "הבעיה היא לא בחוק אלא ביישום של החוק".
בענין השמירה על האחדות אומר שיין שאין צורך לחזור לרפורמה המשפטית כפי שהוצגה לפני המלחמה וגררה התנגדות חריפה עד מאוד. "הרפורמה המשפטית אינה הדבר המהותי. הדבר המהותי הוא שינוי הרכב השופטים ובמיוחד בחירת נשיא בית המשפט העליון. אם ימונה שוב נשיא בעל דעות פרוגרסיביות לא נוכל לשנות כלום. רק אם הרוח הנושבת מבית המשפט העליון תהיה רוח של הבנה של מה שעברנו ומה שקורה לנו אין לי ספק שהמצב יתוקן".
צפו בראיון המלא.
הבעיה שהחלק המרכזי שגרר את ההתנגדות של השמאל היא בדיוק השינוי הפרסונאלי. בשמאל הקיצוני רוצים שופטים עם אג׳נדה פרוגרסיבית אנטי-יהודית, בעוד שבימין רוצים שופטים עם אג׳נדה יהודית ושמרנית, שתשמור על צביונה היהודי של המדינה. אז גם אם לא צריך לעשות שום דבר חוץ מלהחליף שופטים בבג״ץ, הקיצוניים בשמאל יקפצו אם מישהו רק יחשוב למנות שופט שמרן (למעשה, זה מה שיריב לוין, למרבה האכזבה מציע עכשיו – מינוי יצחק עמית לנשיא העליון, בתמורה לשני שופטים שמרנים. זה רע מאוד, כי ידוע שהשופטים הפרוגרסיבים קובעים את הרכב השופטים לפי התוצאה שאותה הם רוצים לקבל. ו-״אל דאגה״, גם על זה יעשו רעש בשמאל הקיצוני – על אותם שני שופטים שמרנים, שבינתיים פוגלמן, ירום הודו, בכלל לא מוכן לאשר).