הימים אחרי ה'פיק' של חיסול אל עארורי (ובטרם התגובה של חיזבאללה!) שמכניסים מחדש את המערכת לסוג של שגרה.
'שגרה' בלחימה ברצועת עזה שמייצרת את הרושם שהמהלך הקרקעי הגיע לסוג של מיצוי או בלימה.
העיסוק בשאלת 'היום שאחרי' הוא אינדיקטיבי לכך חרף הפרדוקס המתקיים בעניין.
מצד אחד, התחושה של מיצוי התמרון שמביאה לחיפוש דרך מחודשת בהינתן גם הפער שבין התכליות שהוגדרו על ידי הדרג המדיני, לבין המקום שעומדת בו המלחמה ותוצאותיה עד כה.
מצד שני, די ברור שעצם המושג יום אחרי הוא מדומיין, מופרך ומפונטז ומבטא גישה טכנאית והנדסאית למציאות מורכבת הרבה יותר. לא יהיה יום שאחרי במובן הקלאסי של סיום פרק (השמדה) ותחילת פרק חדש.
ולכן שאלת היום שאחרי צריכה לעבור עדכון תוכנה בראש של המערכת המדינית, שאם לשפוט לפי ההדלפות אתמול מישיבת הממשלה או הקבינט, מדברת בעיקר לאמריקנים ופחות למציאות בשטח.
לא רשות פלסטינית, לא משטר נאמנות ערבי וגם לא מערבי. כל הרעיונית הללו הם בבחינת מודלים בלתי רלוונטיים למציאות שבה הרצועה תמשיך להיות איזור לחימה ופעילי חמאס ימשיכו לשרוץ בתוך השטח והאוכלוסיה.
היום שאחרי שהוא למעשה לא יום אלא שנים של שנים ארוכות. יום של בין לבין. ומכאן המתח שהולך ונחשף בין תפיסת הלוח החלק שמן הסתם עמדה לנגד עיני הדרג המדיני והצבא לבין המציאות של לוח מנוקד.
המתח הזה בא לידי ביטוי אתמול בפיצוץ ישיבת הקבינט שבה התנגשו שתי תפיסות קצה לא רלוונטיות: זו שהציג בכלליות שר הביטחון בהשארת הצבא וזו שהציגו שרי הימין. שתי תפיסות שמחזירות אותנו חזרה ליום שלפני ה 7 אוקטובר.
והנה עוד סוג של 'שגרה' שמחלחלת לתוך חיינו בעת הנוכחית: השגרה הפוליטית חברתית של מאבקים, שהשבוע קיבלו העצמה מיותרת גם בחסות שלוש פסיקות של בית המשפט העליון שהמחישו עד כמה למערכת יש נטייה לחזור לנקודת שיווי המשקל הקודמת שלה. זאת, גם אם הדבר נוגד בתכלית ההיגיון את גודל האירוע שבתוכו אנחנו נמצאים.
שני הוקטורים הללו – בחזית הצבאית ובחזית החברתית – אינם מנבאים טובות והם משקולות משמעותיות בדרך לניצחון במלחמה.

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.